בטרם אחל בכל סוג שהוא של חקירה, עלי לברר כי כל מהלכי כשרים ואין אפשרות שאבצע מבלי משים טעות כלשהי שתהיה לי לרועץ בהמשך דרכי. ועל כן עלי לברר ולרדת לעומקו של דבר שעושה אני ואפילו יהיה זה הדבר הנראה כברור מאליו ביותר, עדיין ישנה אפשרות שיהיה בעל פוטנציאל לחבל בדרכי ולגרום לי לטעויות שיעמידו בספק כל תוצאה שאניב במהלך חקירתי. כך, בראשית הבדיקה שלי, עלי לברר לעצמי את אופיו ודרכו של הכלי והפורמט הבסיסי ביותר לחקירה, שבו אני משתמש כמעט מבלי לחשוב בכך וגם בו אני משתמש בכדי לבטא לעצמי ולהעביר את מחשבותי- השפה.
כל החקירה הזו נעשית בדרך מסוימת, וההסבר הפשוט ביותר לדרך זו ניצב ממש ברגע זה מול עיני הקורא. כל המחשבה שלי מתבטאת בשפה, שבה נכתבות מילים אלו כתוצא ישיר של תרגום כלשהו של משהו מופשט שהוא המחשבה לכדי דבר מה יותר מוגדר ובר הבנה שהוא השפה.
השפה היא למעשה סוג של סימולרכיה, הבעה של תכנים באמצעות סמלים, מלאי מסוים של מילים מוגדרות שלכל אחת מיועדת משמעות מוגדרת, וכך אני יכול לתרגם מחשבה לדבר מה בעל משמעות שאותו יכול אני או אחר להבין. השפה היא פורמט שבאמצעותו יכול אני להביע את מחשבותי, אך בו בזמן היא כבר מכשול ראשון בדרכי שכן היא מוגבלת בכך שהיא סופית, הרי יש כמות מסוימת של מילים, מלאי מסוים של סמלים שדרכם יכול אני להציג, בראש ובראשונה לעצמי את דרכי חשיבתי ומשמעותן. מגרעתה הגדולה של השפה היא חוסר הספיציפיות שבה שכן יש יותר דברים שצריך להביעם מאשר דרכים לעשות כן וכך נוצר מצב שדברים שונים מואחדים למשמעות זהה תחת סימול של מילה יחידה. ניקח למשל דוגמא מקרית בהחלט של המילה הסתמית "מקל", הרי המילה "מקל" מתארת במהותה מספר רב של עצמים, ביו אם זה מקל ארוך, קצר, מסותת, גס, בצבעים שונים וכן הלאה כאשר כל הגדרות שונות אלו מתאספות לכדי מילה אחד בודדה, שלמרות שהיא מייצגת דברים בעלי משמעות שונה, הרי שמשמעותה יחידה היא. אומנם יכול אני להגדיל ולהוסיף תארים ומילים נוספות שיגדילו את הספציפיות כך למשל ניתן להגיד "מקל קטן מגולף בצבע ירוק" אך עדיין, ירידה לפרטים שכזאת היא עדיין מוגבלת ויכולה להגיע רק עד לגבול מסוים שהוא מכסת המילים והתארים הקיימים.
כך עלול אני להתקל במכשול בהבעה של מחשבותי, שבבסיסן הן מופשטות, אך עלי לתרגמן, גם במהלך חשיבתי שלי לכדי צורה מובנת באמצעות כמות מוגבלת של סמלים קבועים מראש. וכך מוצא אני מכשול ראשון למחשבתי שכבר מצאתי שהיא מוגבלת. השאלה שמטרידה אותי, אם במהלך התירגום, הסימול של דבר מופשט כמחשבתי לאוסף של סמלים בצורת מילים, האם אובד משהו והאם ישנה סכנה כי השפה היא לי לרועץ במהלך חקירתי?
שפה היא מערך של סמלים, כאש לכל סמל המשמעות המיוחדת לו הבאה לסמל דבר מה. בשום אופן אין השפה אמפירית שכן אין עלי לחזות או לשמוע בה בכדי לדעתה, כל תהליכי המנטלים והמחשבתיים מסומלים ע"י השפה ובאים לידי ביטוי, הן אמפרית אך בכלל, בכדי שמחשבותי יתפסו צורה עליהן להיות מתורגמות לשפה, לעת עתה אין לי שום דרך לדעת אם השפה היא לי למכשול וגם אין לי בנמצא דרך אחרת להמשיך בחקירתי ועל כן עלי להמשיך בדרך זו בתקווה שאוכל למצוא דרך לבסס או למצוא הסבר מניח את הדעת באשר לאופיה של השפה בשלב מאוחר יותר.
