‏הצגת רשומות עם תוויות אריסטו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אריסטו. הצג את כל הרשומות

יום שני, 23 בינואר 2012

פילוסופיה ואני

מזה שנים שהתחום של פילוסופיה הוא אולי אחד התחומים המרכזיים של חיי. נכון, לעיתים עזבתי את הפילוסופיה כדי לרעות בשדות זרים של הספרות או הסוציולוגיה, אבל בסופו של דבר הכל חוזר לפילוסופיה, והכל בעצם הוא סוג של פילוסופיה, ואני לא סתם אומר את זה.

הפילוסופיה כידוע התחילה עם הפילוסופיה היוונית. אז המונח פילוסופיה, למשל אצל אפלטון או אריסטו, כלל את כמעט כל המדעים והתחומים האקדמיים שאנו יכולים לחשוב עליהם היום: מספרות ועד פיזיקה, הכל בעצם נחשב לפילוסופיה בזמן הפילוסופיה היוונית.

מאז ועד היום הלכה הפילוסופיה והתפצלה לתחומים שונים בתוך עצמה (פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של המדע ועוד ועוד) ותחומים נוספים התפצלו ממנה בכדי ליצור את כל המקצועות האקדמיים הידועים כיום לאדם. בהתחלה הייתה רק פילוסופיה, ואולי, בסופו של דבר, פילוסופיה זה מה שנשאר.  

כל מי שרוצה להכנס לתחום של הפילוסופיה ימצא כמובן שהפילוסופיה היוונית היא נקודת התחלה לא רעה בכלל כדי להבין מה זה בכלל פילוסופיה ומה זו שאלה (ותשובה) פילוסופית. אולם לא חייבים להתחיל לימודי פילוסופיה עם הפילוסופיה היוונית. הרבה אנשים חושבים שצריך ללמוד פילוסופיה בסדר כרונולוגי, ולמרות שיש בזה היגיון מסוים, זו בכלל לא חובה ואני עצמי התחלתי את צעדיי הראשונים בתחום של הפילוסופיה דווקא עם הפילוסופיה של העת החדשה כאשר קראתי את דקארט. אחריו הצעד הבא שלי בפילוסופיה היה בכלל שפינוזה, משם קפצתי לניטשה עד שלבסוף הגעתי באמת אל הפילוסופיה היוונית ואל אריסטו ואפלטון.

מה שחשוב כאשר לומדים פילוסופיה הוא כמובן הסדר, ההשפעות ההדדיות, התהליכים וכו', אבל חשוב בכלל להבין מה זו פילוסופיה, במה פילוסופיה מתעסקת, מהן השאלות שהפילוסופיה שואלת, ובשביל זה לא חייבים להתחיל מיד מההתחלה. ובכל מקרה, ככל שמתקדמים בפילוספיה מבינים דברים גם אחורה ולא רק קדימה. אחרי שקראתי את אריסטו פתאום ראיתי את דקארט באור אחר, למרות שאת דקארט קראתי קודם לכן. בכל מקרה, מי שרוצה להתחיל ללמוד פילוסופיה מוטב לו שיקח נשימה עמוקה, יכין כוס תה, ויצלול אל תוך ספר הפילוסופיה הקרוב ביותר שנמצא, יהיה אשר יהיה, מובטח לו כי תהיה זו תחילתו של מסע מופלא אל תוך נפלאות המחשבה האנושית שבאה לידי ביטוי בפילוסופיה. 

יום חמישי, 5 בינואר 2012

פיזיקה של אריסטו


בכוח ובפועל על פי אריסטו: מדוע ביצה היא איננה ביציה בכוח, אלא תרנגול בכוח? ביציה היא מוצר מלאכה, ומה שמאפיין מוצרי מלאכה הוא שבמוצרי מלאכה יש שיקול דעת: מישהו החליט לעשות ביציה. בטבע, אין שיקול דעת. גם בכוח ובפועל נאמרים במובנים רבים, אבל תמיד ביחס לדבר אחד. הם נאמנים קודם כל ליצורים טבעיים, אח"כ בהשאלה, אריסטו אומר, שאבן השיש היא פסל בכוח (יבוא פסל ויפסל מהשיש).

בין האופנים שהווה נאמר, הוא נאמר בכוח, בפועל, בקטגרויות וב'אנלוגיה', כלומר – האריה המת הוא באנלוגיה לאריה החי. אני עדיין יכול להגיד שהאריה אריה והתינוק אדם. עדיין אפשר להגיד שהפסל של הרמב"ם הוא פסל של אדם.

לפי אריסטו אלמלא היה סוקרטס אדם, הוא לא היה חכם ולא היה נמוך. זאת אומרת, כל האופנים של ההויה על פי הקטגוריות הם אופנים של הויה ביחס לדבר אחד. למשל, אפשר לפי אריסטו להגיד שהאפרוח הוא תרנגול קטן. אני לא יכול להגיד על התרנגול שהוא אפרוח שגדל. ההגדרה חלה על הבפועל ולא על הבכוח.
השפה לדעתו של אריסטו נותנת לנו אינדיקציה לגבי העולם, ואנו מוכרחים להשתמש בה, אך בכוח ובפועל הם אינם עניינים סמנטיים! אם נגיד שהתרנגול הוא אפרוח מגודל נהפוך את סדר הדברים המהותי.


ארבע הסיבות של אריסטו.

הסיבה החומרית: אריסטו לא מדבר על חומר ראשוני, וכנראה שאצלו הירידה הזאת מגיעה עד 4 היסודות. נקודה חשובה: הסיבה החומרית לא חייבת להיות חומר: אמנם החומר של הפסל הוא שיש, אך החומר של החברה הוא צליל.
הסיבה הרביעית של אריסטו היא הסיבה הפועלת: האב הוא הסיבה הפועלת של הבן, הפָסל הוא הסיבה הפועלת של הפֵסל.
הסיבה התכליתית: לשם מה? הסיבה התכליתית מזוהה באופן מיידי עם הצורה. התכלית הזאת נמצאת לפי אריסטו כבר בתוך ההגדרה. קיים הבדל מהותי בין תכלית מוצרי מלאכה לבין התכלית של מוצרים טבעיים. במוצרי מלאכה, התכלית קודמת: אני קודם רוצה להניח את הדברים על משטח מוגבה, ולכן אני בונה שולחן. במוצרים טבעיים תכליתו של הדבר נמצאת בו עצמו: תכליתו של הכלב היא לחיות חיי כלב. בנוסף, במוצרי מלאכה יש שיקול דעת. אני שוקלת בדעתי כיצד להשיג את תכלית הדבר שאותו אני מבקשת. במובן מסויים, הסיבה התכליתית מממשת את הסיבה החומרית. לדעת אריסטו במוצרים הטבעיים התכלית היא ללא מתכנן.

יש הבדל בין "סיבה" במאה ה-18, לבין ה"סיבה" של אריסטו. במאה ה-18 המונח "סיבה" מציין אירוע. פגיעת האבן בחלון היא הסיבה לשבירתו. המונח "סיבה" אצל אריסטו איננו אירוע- דוגמאת האב והבן.


אריסטו - ההווה


בעיה של אריסטו : אנו מכירים אותה מפרמנידס
אם נגיד על א' שהוא ב', הוא כבר לא יהיה א'. ההגדרה של "להיות סוקרטס" ו"להיות חכם" הם שני דברים שונים. איך יתכן אם כך, שואל אריסטו, שסוקרטס יהיה חכם?

אריסטו לא מוכן לקבל אונטולוגיה מפוצלת - הממשות היא הומוגנית. כל מה שממשי, ממשי באותה מידה, בניגוד לאפלטון שאומר שהחכמה זה הדבר ממשי והחכמה של סוקרטס היא פחות ממשית.
אריסטו כותב במטאפיזיקה ד' על מובנים רבים לכל מיני מונחים פילוסופיים. בפרק 7 הוא מדבר על המובנים השונים של "הווייה", להיות: ousia. שם הוא פותח בהכרזה: "הווה נאמר במובנים רבים".
ההווה איננו מובן לשוני בלבד לפי אריסטו. את ההווה אפשר ללמוד במובנים רבים משום שכך היא המציאות. להיות אדם, לא אומר להיות חכם.
הווה נאמר במובנים רבים, אבל תמיד ביחס לדבר אחד. הווה = להיות משהו. זה לא קיום, קיום נאמר באופן אחד בלבד- או שכן או שלא. נושא או דבר אחר יכול  לדעת אריסטו להיות משהו ויש אופנים רבים שבו הוא יכול להיות משהו, אבל תמיד ביחס לדבר אחד.

דוגמא לרעיון של אריסטו: בריאות. הגוף בריא, האקלים בריא, האוכל בריא. בריאות נאמר, בצורה דקדוקית אחרת, אפילו על הרופא ואפילו על משרד הבריאות. אבל, להיות אדם בריא זה לא אותו דבר כמו להיות אקלים בריא.
האופן הראשוני של "בריאות" לפי אריסטו הוא גוף בריא. גוף בריא הוא גוף שהכל מאוזן בו. הרופא מתקן את הבריאות. כלומר, "להיות" נאמר באופנים רבים, אך תמיד ביחס אחד. כל השימושים של בריא מתייחסים לאופן הראשוני של בריאות, דהיינו הגוף.

על מה נאמר "הווה" באופן ראשוני?

אריסטו הוא אלוף הז'רגון, הוא ממציא ביטויים, בניגוד לאפלטון שכאילו מנהל שיחות חולין. כאן נכנסים שני מונחים טכניים חשובים:

  • כשלעצמו kath`hamto
  • על פי המזדמן (במקרה) kata somhehekos

אריסטו: על סוקרטס נאמר שהוא אדם כשלעצמו, קטטמטו. לעומת זאת, הוא קירח או שזוף על פי המזדמן.

כשלעצמו = מה ששייך לו ומה שייך להגדרתו. לסוקרטס יש שתי רגליים, לכשעצמו.
על פי המזדמן = מזדמן לו לסוקרטס שהוא בשוק, או שהוא זקן.
אבל לכשעצמו, הוא אדם או שיש לו דם חם.

אם כן, הווה נאמר לדעת אריסטו באופנים רבים. קודם כל, עפ"י הקטגוריות של אריסטו. לא הרי להיות חכם כלהיות גבוה. לא רק של"להיות" יש משמעויות שונות, זה גם אופן אחר של "להיות". חוורונו של סוקרטס איננו פחות ממשי מהיותו של סוקרטס אדם, אלא שלא הרי שלהיות חיוור כלהיות אדם – זהו אופן אחר של להיות.

איך נפתור את בעייתו של פרמנידס?
אריסטו: כאשר אני אומר על א' שהוא ב', הוא ב' באופן אחר בו א'.
ה-'הוא' הזה, שנדמה לנו שתמיד אומר את אותו דבר (סוקרטס הוא אדם, הוא גבוה...) זו פרדיקציה שונה בכל מקרה ומקרה, משום שהאופן בו סוקרטס הוא אדם שונה מהאופן בו סוקרטס הוא גבוה.

הווה לפי אריסטו נאמר באופנים רבים לפי ה"בכוח" או "בפועל". התינוק הוא אדם, אבל הוא לא אדם בפועל, הוא אדם בכוח. התינוק הולך על 4 משום שהוא אדם בכוח, ולכן הגדרתו היא של הולך על 2. אדם שלא יכול להלך על 2 הוא אדם פגום, או שהוא אדם בכוח. האדם המת לפי אריסטו הוא אדם רק בשם משתתף!  

יום שבת, 8 בינואר 2011

ועכשיו על אריסטו


בעקבות העניין המחודש שלי בפילוסופיה היוונית, אחרי שקצת חזרתי אל הדיאלוגים של אפלטון התחלתי גם לברר מחדש האם גם אריסטו יכול להציע משהו מעניין בימינו. אז חייבים להודות כי אריסטו קצת פחות מלהיב לעומת אפלטון מהרבה בחינות. יש הרבה חן בדיאלוגים של אפלטון שאין בכתיבה הפחות ספרותית של אריסטו. מצד שני אריסטו מציע ללא ספק חשיבה מתקדמת יותר במרבית התחומים שבהם הוא פועל וכמובן שאין ספק שעם כל הכבוד לאפלטון אריסטו הותיר חותם הרבה יותר עמוק והוא למעשה המורשת של הפילוסופיה היוונית על התרבות המערבית.

אז מה אנחנו יכולים לגלות כאשר אנחנו חוזרים אל אריסטו? דבר ראשון אני חייב להגיד שאני מעדיף את המטאפיזיה של אריסטו הרבה יותר מאשר את זו של אפלטון. אמנם תורת האידיאות של אפלטון היא נחמדה מאוד ומעוררת השראה, אבל אני מעדיף את אריסטו שמשאיר את הכל בעולם החומר והחושים ולא בורח לאיזה עולם מופשט שבו הכל טוב ומושלם. אריסטו מחפש את השלמות בעולם הזה, ומי שמכיר את ההיסטוריה של התיאולוגיה יודע עד כמה הגישה הזו של אריסטו היא משמעותית לגבי כל כך הרבה דברים. ואצל היוונים כמו אצל היוונים, המטאפיזיקה גוזרת עוד הרבה דברים כמו האתיקה, תורה המדינה ואפילו האסתטיקה. אריסטו לא מחפש את המדינה המושלמת שלו באיזו אידיאה מופשטת של צדק שרק הפילוסוף הכי חכם (אפלטון כמובן) יכול להשיג אותה ועל כן הוא זה שצריך לשלוט (המלך הפילוסוף). אריסטו רואה את המדינה כדרגה גבוה של ביטוי של הטבע החברתי של האדם, ויש בזה כמובן משהו נאיבי או לפחות קודר כי כנראה שאם נלך עם השיטה של אריסטו לא נוכל להמנע מהמסקנה שבטבע של האדם יש כמה קלקולים די רציניים אם ככה מדינות בימינו נראות.
לאחרונה גם גיליתי כי אריסטו השפיע מאוד על הפילוסופיה היהודית, בעיקר בימי הביניים, וכי כל הפילוסופיה המהוללת של הרמב"ם היא למעשה התאמה של היהדות עם התורה של אריסטו. לא יודע למה זה מרגש, הרי בעצם בימי הביניים כולם דיברו עם אריסטו, עד כדי כך הוא היה חשוב.