בעקבות העניין המחודש שלי בפילוסופיה היוונית, אחרי שקצת חזרתי אל הדיאלוגים של אפלטון התחלתי גם לברר מחדש האם גם אריסטו יכול להציע משהו מעניין בימינו. אז חייבים להודות כי אריסטו קצת פחות מלהיב לעומת אפלטון מהרבה בחינות. יש הרבה חן בדיאלוגים של אפלטון שאין בכתיבה הפחות ספרותית של אריסטו. מצד שני אריסטו מציע ללא ספק חשיבה מתקדמת יותר במרבית התחומים שבהם הוא פועל וכמובן שאין ספק שעם כל הכבוד לאפלטון אריסטו הותיר חותם הרבה יותר עמוק והוא למעשה המורשת של הפילוסופיה היוונית על התרבות המערבית.
אז מה אנחנו יכולים לגלות כאשר אנחנו חוזרים אל אריסטו? דבר ראשון אני חייב להגיד שאני מעדיף את המטאפיזיה של אריסטו הרבה יותר מאשר את זו של אפלטון. אמנם תורת האידיאות של אפלטון היא נחמדה מאוד ומעוררת השראה, אבל אני מעדיף את אריסטו שמשאיר את הכל בעולם החומר והחושים ולא בורח לאיזה עולם מופשט שבו הכל טוב ומושלם. אריסטו מחפש את השלמות בעולם הזה, ומי שמכיר את ההיסטוריה של התיאולוגיה יודע עד כמה הגישה הזו של אריסטו היא משמעותית לגבי כל כך הרבה דברים. ואצל היוונים כמו אצל היוונים, המטאפיזיקה גוזרת עוד הרבה דברים כמו האתיקה, תורה המדינה ואפילו האסתטיקה. אריסטו לא מחפש את המדינה המושלמת שלו באיזו אידיאה מופשטת של צדק שרק הפילוסוף הכי חכם (אפלטון כמובן) יכול להשיג אותה ועל כן הוא זה שצריך לשלוט (המלך הפילוסוף). אריסטו רואה את המדינה כדרגה גבוה של ביטוי של הטבע החברתי של האדם, ויש בזה כמובן משהו נאיבי או לפחות קודר כי כנראה שאם נלך עם השיטה של אריסטו לא נוכל להמנע מהמסקנה שבטבע של האדם יש כמה קלקולים די רציניים אם ככה מדינות בימינו נראות.
לאחרונה גם גיליתי כי אריסטו השפיע מאוד על הפילוסופיה היהודית, בעיקר בימי הביניים, וכי כל הפילוסופיה המהוללת של הרמב"ם היא למעשה התאמה של היהדות עם התורה של אריסטו. לא יודע למה זה מרגש, הרי בעצם בימי הביניים כולם דיברו עם אריסטו, עד כדי כך הוא היה חשוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה