יום רביעי, 25 ביולי 2012

קבלת סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות


בסוף גם אני נשברתי. אחרי שלוש שנים באקדמיה כבר נגמר לי הסוס ולא היה לי את הכוח לכתוב את העבודה האחרונה הזו. לאורך כל התואר דווקא הייתי די סבבה בכל מה שקשור בתחום של כתיבת עבודות אקדמיות. אבל אל העבודה האחרונה הזו פשוט לא הצלחתי להביא את עצמי. ניסיתי למצוא לעצמי אלף תירוצים, איך זה בעצם אשמת המערכת, או שהנסיבות מקלות. בסוף ויתרתי והודיתי בפני עצמי שאני פשוט עייף מהלימודים ושאין לי כוח יותר ושהדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לשבת ולכתוב עוד שלושים עמודים על איזה נושא שפעם זרקתי למרצה ושעכשיו כבר בכלל לא מעניין אותי.

ואז נשבר לי
אז עשיתי את מה שרבים לפני עשו ומצאתי מישהו שיכתוב לי את העבודה. טכנית, הוא לא בדיוק כתב לי את העבודה אלא רק כתב לי טקסט לשם "הכוונה" שבעצם היה העבודה שלי שהגשתי בעצמי. על הטקסט שקיבלתי ממנו הייתי צריך עוד לשבת ולעבד אבל אין ספק שהוא חסך לי עשרות שעות של עבודה על כתיבת עבודה אקדמית שפשוט לא היה לי כוח לעשות.

שירותי כתיבת עבודות אקדמיות
מי שעזר לי בכתיבת העבודה היה אתר קטן וחביב בשם "טקסטולוגיה אקדמי" שמציע שירותים של סיוע אקדמי מכל מיני סוגים (בנוסף לסיוע בכתיבת עבודות אקדמיות הם גם מציעים שירותים של תרגום, סיכום שיעורים וליווי בכתיבה אקדמית). הגעתי אליהם דרך חיפוש פשוט באינטרנט ומאוד שמחתי שמצאתי אותם. בתוך חודש ימים מהרגע שבו דיברתי איתם לראשונה כבר נשלחה לי עבודה בת שלושים עמודים שקיבלה בסופו של דבר 94 (מראש לא כיוונו ל-100 כדי לא לעורר חשדות, גם הציון הזה היה יותר ממה שביקשתי מהם וקצת הלחיץ אותי כי אני, מה לעשות, תלמיד של 80). כל העניין לא היה יקר מידי בהתחשב בכך שבמקום לשבת ולכתוב את העבודה אני ישבתי ועשיתי דברים שלא כדאי להזכיר כאן על חוף הים בגואה.

לסיכומו של עניין
נכון שאני קצת מרגיש רע עם עצמי על הויתור העצמי הזה. אבל אני ידעתי שאני חייב את זה לעצמי ושאם אני רוצה לפצות את עצמי על מה שעברתי במהלך התואר הזה אז כדאי שאני אפרגן לעצמי חופשה, גם אם זה עלה לי קצת כסף וגם אם הרגשתי קצת לא נעים שעזרו לי עם העבודה שלי. בסופו של דבר כתיבת עבודות אקדמיות הוא עניין חשוב, אבל לא חשוב כמו הבריאות הנפשית שלי. 

יום שישי, 6 ביולי 2012

שיחה לילית


"ככה: אוהב... מתגעגע... רוצה לשמוע ממך... וזהו, נראה לי, תתקשרי כשיש לך זמן. לילה טוב".

עשר דקות לאחר שהנחתי אותו צלצל הטלפון.
"עדיין ער?"
"לא, למה את ערה בשעה כזאת?"
"למה התקשרת אם לא חשבת שאני אהיה ערה?"
"התקשרתי בשביל עצמי, לא בשבילך"
"נגיד שהבנתי... נגה עדיין אצלך?"
"לא, היא נסעה היום בבוקר הביתה. איך היה אתמול אצל אלון?"
"נחמד, חבל שלא באת".
"הוא רצה שאני אבוא, אבל השילוב שלך ושל נגה אף פעם לא משך אותי".
"אל תגיד לי שזאת לא הפנטזיה שלך".
"כן בטח, אתן תהיו עסוקות בלריב אחת עם השנייה ולא תתייחסו אלי".
"היא עד כדי כך שונאת אותי?"
"בצדק, לא? היא מרגישה מאוימת".
"יש לה סיבה?"
"אם אני מרגיש צורך להתקשר אלייך בשתיים בלילה אז כנראה שכן..."
"למה אתה מרגיש צורך להתקשר אלי בשתיים בלילה?".
"נראה לי שזה מה שרציתי לשאול אותך כשהתקשרתי".
"מן פרדוקס שכזה, כמה לא אופייני".