נתחיל בהצהרה לפרוטוקל: ווזובלה היא דבר נורא ואיום, והיא גורמת לך להפליג בדמיונך בתוכניות שהולכות ונעשות יותר ויותר גרפיות לגבי איפה ואיך אתה הולך לתקוע את הדבר הזה לבחור שמחצרר לידך בלי הפסקה כל המשחק ומה יהיה האפקט על המנוול.
מה מניע אותם לתקוע בדבר הזה בלי להפסיק, לא משנה מי משחק או מה קורה במשחק – על כך דבר יגיבו בתקיעה.
אף אחד, לא השחקנים על המגרש, לא הצופים בקהל ולא הצופים בבית, לא יוכל להסב את מבטו ולדמות שמה שקורה על המגרש מנותק מההקשר האנושי שסביבו, כדי שאף אחד לא ישכח שכאן זה אפריקה.
יש בזה גם אלמנט של פולטיקה ופרובוקציה. בלי יד מכוונת (ואולי עם) החברה האפריקאית דוחקת את פיפ"א ואת העולם כולו לפינה וכופה עימות בין הנורמות של המערב ואלו של אפריקה בידיעה שיש להם את יתרון הביתיות. הנושא סומן היטב מלכתחילה כעניין תרבותי והשימוש חסר כל הפרופורציות בוובוזלות נועד להבהיר שהסתיימו הימים בהם העולם המערבי קבע לאפריקאים איך הם צריכים להתנהג, והם ינשפו בדבר הזה עד שהריאות שלהם יציצו מהצד השני והסרעפת תתעופף למגרש כדי להזכיר לנו את זה.
הוובוזלות תובעות מהמונדיאל הזה להגשים את מה שהוא התיימר להיות בעבור דרום אפריקה בפרט ואפריקה בכלל, כבוד והכרה מודחקת לעיתים בעצם קיומם, בעצם השותפות והרלוונטיות שלהם במשפחת העמים ביום חגה של הדת הנפוצה ביותר בעולם, הכדורגל. כל זה כמובן לא משנה את העובדה שהוובוזלות הן דבר נורא ואיום שגורמות לך לצאת מכל משחק בתחושה כאילו עשית את הטעות של לקלל את אחותו של זינדין זידאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה