לשכב עם בחורות שלמראית עין אין בהן שום פגם. במיטה שלי, שיער חלק ונעים, והן מורידות את הסיכה, או הגומייה, או הדבר הזה מפלסטיק שאני לא יודע איך קוראים לו, ומניחות בצד, במקום שיהיה להן קל למצוא אחר כך, ואז אני מלטף להן את הראש. ולצוואר שלהן יש ריח טוב, והעור שלהן רך, ואני מנשק להן את הצוואר, ומחליק על העור, והן מחייכות, אבל לא באמת, והעיניים שלהן מאופרות, תמיד מאופרות. והשדיים שלהן מושלמים, לא גדולים מידי ולא קטנים מידי, מושלמים, ארוזים בחזיית סאטן שחורה. והישבן שלהן, במכנסיים צמודות בגזרה נמוכה, ישבן של מנוי שנתי למכון כושר, ישבן של סלט ירוק במקום צ'יפס, ואחרי כל זה, אין לי ברירה אלא לשלוח לשם את היד שלי.
וכשאני מפשיט אותן, כל שאני יכול לקוות לו הוא לא להתאכזב, וזהו. לעולם לא אהיה מופתע, שום דבר פלאי וקסום לא יחכה לי שם, תמיד זה יהיה אותו דבר, טוב יותר או טוב פחות, אבל תמיד אני יודע מה יתגלה מאחורי הבגדים הללו. אני אומר משהו, והן צוחקות, ועכשיו אני מתלבט אם לשקר, ואם הן רוצות שאני אשקר, והייתי מעדיף להימנע מזה, אבל לפעמים צריך, לפעמים הן צריכות את זה, לפעמים גם אני, לפעמים גם אני אוהב להעמיד פנים.
וכשהן הולכות אני קם, מדליק סיגריה וניגש למחשב, בודק דואר, נכנס לאתר חדשות ורואה מה עשתה היום הבורסה למרות שאין לי אפילו אגורה מושקעת. ניגש למטבח, שם מים בקומקום ובזמן שאני מחכה עובר על העיתון, קורא רק את הכותרות בחלק של החדשות, את חלק ב' אני שומר לתה. כשהאדים מהכוס ממלאים לי את המשקפיים ומאמר המערכת נעלם לשנייה קלה, אני תוהה לאן הכל נעלם, כל התקוות הללו, שהמצאתי, שבדיתי מליבי בפעם הראשונה שראיתי אותן, בפאב, במסיבה, בתחנת האוטובוס. האם יחד עם הבגדים אני מוריד מהן דבר אחר, אני תוהה, והרי כשהן שם, עירומות, אני כבר לא מצליח למצוא ולו שבריר ממה שייחסתי להן לפני שהתפשטו, ואולי רק רציתי לייחס להן. כשאני מרחיק את הכוס והאדים על הזגוגיות מתפוגגים, עמם מתפוגגות גם כל המחשבות הללו.
ואני לא רוצה לשכב עם בחורות שלמראית עין אין בהן שום פגם. אני רוצה את הבחורה הפגומה ביותר בעולם, אני רוצה עיניים שהן תהומות ללא סוף. הכרית שלי צמאה לדמעות, וקירות החדר שלי, הם רוצים לשמוע וידויים, הם רוצים אותי נדהם ואת הלב שלי שועט. וכל כך הרבה זמן לא שכבתי עם אדם, רק זיינתי בובות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה