בעיה של אריסטו : אנו מכירים אותה
מפרמנידס
אם נגיד על א' שהוא
ב', הוא כבר לא יהיה א'. ההגדרה של "להיות סוקרטס" ו"להיות
חכם" הם שני דברים שונים. איך יתכן אם כך, שואל אריסטו, שסוקרטס יהיה חכם?
אריסטו לא מוכן לקבל
אונטולוגיה מפוצלת - הממשות היא הומוגנית. כל מה שממשי, ממשי באותה מידה, בניגוד
לאפלטון שאומר שהחכמה זה הדבר ממשי והחכמה של סוקרטס היא פחות ממשית.
אריסטו כותב במטאפיזיקה
ד' על מובנים רבים לכל מיני מונחים פילוסופיים. בפרק 7 הוא מדבר על המובנים השונים
של "הווייה", להיות: ousia. שם הוא פותח בהכרזה: "הווה נאמר במובנים רבים".
ההווה איננו מובן
לשוני בלבד לפי אריסטו. את ההווה אפשר ללמוד במובנים רבים משום שכך היא המציאות. להיות אדם,
לא אומר להיות חכם.
הווה נאמר במובנים
רבים, אבל תמיד ביחס לדבר אחד. הווה = להיות משהו. זה לא קיום, קיום נאמר באופן
אחד בלבד- או שכן או שלא. נושא או דבר אחר יכול לדעת אריסטו להיות משהו ויש אופנים רבים שבו
הוא יכול להיות משהו, אבל תמיד ביחס לדבר אחד.
דוגמא לרעיון של אריסטו: בריאות. הגוף
בריא, האקלים בריא, האוכל בריא. בריאות נאמר, בצורה דקדוקית אחרת, אפילו על הרופא
ואפילו על משרד הבריאות. אבל, להיות אדם בריא זה לא אותו דבר כמו להיות אקלים
בריא.
האופן הראשוני של
"בריאות" לפי אריסטו הוא גוף בריא. גוף בריא הוא גוף שהכל מאוזן בו. הרופא מתקן את
הבריאות. כלומר, "להיות" נאמר באופנים רבים, אך תמיד ביחס אחד. כל
השימושים של בריא מתייחסים לאופן הראשוני של בריאות, דהיינו הגוף.
על מה נאמר
"הווה" באופן ראשוני?
אריסטו הוא אלוף
הז'רגון, הוא ממציא ביטויים, בניגוד לאפלטון שכאילו מנהל שיחות חולין. כאן נכנסים
שני מונחים טכניים חשובים:
- כשלעצמו kath`hamto
- על פי המזדמן (במקרה) kata
somhehekos
אריסטו: על סוקרטס נאמר שהוא
אדם כשלעצמו, קטטמטו. לעומת זאת, הוא קירח או שזוף על פי המזדמן.
כשלעצמו = מה ששייך לו
ומה שייך להגדרתו. לסוקרטס יש שתי רגליים, לכשעצמו.
על פי המזדמן = מזדמן
לו לסוקרטס שהוא בשוק, או שהוא זקן.
אבל לכשעצמו, הוא אדם
או שיש לו דם חם.
אם כן, הווה נאמר לדעת אריסטו באופנים רבים. קודם כל, עפ"י הקטגוריות של אריסטו. לא הרי להיות חכם כלהיות גבוה. לא רק
של"להיות" יש משמעויות שונות, זה גם אופן אחר של "להיות".
חוורונו של סוקרטס איננו פחות ממשי מהיותו של סוקרטס אדם, אלא שלא הרי שלהיות
חיוור כלהיות אדם – זהו אופן אחר של להיות.
איך נפתור את בעייתו
של פרמנידס?
אריסטו: כאשר אני אומר על א'
שהוא ב', הוא ב' באופן אחר בו א'.
ה-'הוא' הזה, שנדמה
לנו שתמיד אומר את אותו דבר (סוקרטס הוא אדם, הוא גבוה...) זו פרדיקציה שונה בכל מקרה
ומקרה, משום שהאופן בו סוקרטס הוא אדם שונה מהאופן בו סוקרטס הוא גבוה.
הווה לפי אריסטו נאמר באופנים
רבים לפי ה"בכוח" או "בפועל". התינוק הוא אדם, אבל הוא לא אדם
בפועל, הוא אדם בכוח. התינוק הולך על 4 משום שהוא אדם בכוח, ולכן הגדרתו היא של
הולך על 2. אדם שלא יכול להלך על 2 הוא אדם פגום, או שהוא אדם בכוח. האדם המת לפי אריסטו הוא
אדם רק בשם משתתף!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה