פיזיקה של אריסטו

בכוח ובפועל על פי אריסטו: מדוע ביצה היא איננה ביציה בכוח, אלא תרנגול בכוח? ביציה היא מוצר מלאכה, ומה שמאפיין מוצרי מלאכה הוא שבמוצרי מלאכה יש שיקול דעת: מישהו החליט לעשות ביציה. בטבע, אין שיקול דעת. גם בכוח ובפועל נאמרים במובנים רבים, אבל תמיד ביחס לדבר אחד. הם נאמנים קודם כל ליצורים טבעיים, אח"כ בהשאלה, אריסטו אומר, שאבן השיש היא פסל בכוח (יבוא פסל ויפסל מהשיש).

בין האופנים שהווה נאמר, הוא נאמר בכוח, בפועל, בקטגרויות וב'אנלוגיה', כלומר – האריה המת הוא באנלוגיה לאריה החי. אני עדיין יכול להגיד שהאריה אריה והתינוק אדם. עדיין אפשר להגיד שהפסל של הרמב"ם הוא פסל של אדם.

לפי אריסטו אלמלא היה סוקרטס אדם, הוא לא היה חכם ולא היה נמוך. זאת אומרת, כל האופנים של ההויה על פי הקטגוריות הם אופנים של הויה ביחס לדבר אחד. למשל, אפשר לפי אריסטו להגיד שהאפרוח הוא תרנגול קטן. אני לא יכול להגיד על התרנגול שהוא אפרוח שגדל. ההגדרה חלה על הבפועל ולא על הבכוח.

השפה לדעתו של אריסטו נותנת לנו אינדיקציה לגבי העולם, ואנו מוכרחים להשתמש בה, אך בכוח ובפועל הם אינם עניינים סמנטיים! אם נגיד שהתרנגול הוא אפרוח מגודל נהפוך את סדר הדברים המהותי.

ארבע הסיבות של אריסטו.

הסיבה החומרית: אריסטו לא מדבר על חומר ראשוני, וכנראה שאצלו הירידה הזאת מגיעה עד 4 היסודות. נקודה חשובה: הסיבה החומרית לא חייבת להיות חומר: אמנם החומר של הפסל הוא שיש, אך החומר של החברה הוא צליל.

הסיבה הרביעית של אריסטו היא הסיבה הפועלת: האב הוא הסיבה הפועלת של הבן, הפָסל הוא הסיבה הפועלת של הפֵסל.

הסיבה התכליתית: לשם מה? הסיבה התכליתית מזוהה באופן מיידי עם הצורה. התכלית הזאת נמצאת לפי אריסטו כבר בתוך ההגדרה. קיים הבדל מהותי בין תכלית מוצרי מלאכה לבין התכלית של מוצרים טבעיים. במוצרי מלאכה, התכלית קודמת: אני קודם רוצה להניח את הדברים על משטח מוגבה, ולכן אני בונה שולחן. במוצרים טבעיים תכליתו של הדבר נמצאת בו עצמו: תכליתו של הכלב היא לחיות חיי כלב. בנוסף, במוצרי מלאכה יש שיקול דעת. אני שוקלת בדעתי כיצד להשיג את תכלית הדבר שאותו אני מבקשת. במובן מסויים, הסיבה התכליתית מממשת את הסיבה החומרית. לדעת אריסטו במוצרים הטבעיים התכלית היא ללא מתכנן.

יש הבדל בין "סיבה" במאה ה-18, לבין ה"סיבה" של אריסטו. במאה ה-18 המונח "סיבה" מציין אירוע. פגיעת האבן בחלון היא הסיבה לשבירתו. המונח "סיבה" אצל אריסטו איננו אירוע- דוגמאת האב והבן.