יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

דקארט והשאלה של מי אני


בבסיס הכל, עלי לברר מי ומה אני.
במהלך אלפי שנות הגות ביקשו רבים וטובים לעמוד על שאלה זו אך לרובם טעויות בססיות בהליכי מחשבתם כמו למשל הסתמכות מוטעית בהיסך דעת או כתוצאה של פחד על דברים שאינם מוכחים או מבוססים דוגמת מציאות אמפירית. ההוגה שלדעתי קיים את הליך החקירה בעל הדיציפלינות המחמירות ביותר והקרובות למה שמבקש אני לעשות הוא רנה דקארט. ועל כן אלך אני עתה בדרכו שלו, ואראה הכין צדק, טעה, אנסה לחדד ואמשיך את דרכו שנקטעה לדעתי באיבה.

דקארט ביקש ידיעה אחת, שתשמש כהגדרתו נקודה ארכימידית ומוצא לכל דבר שמעבר, שבהתבססו של הנקודה הוודאית הראשונה, יהיה חופשי מטעויות הודות למיתודת חקירה קפדנית וחמורה שבעצם מהותה מבקשת להיות חופשית מטעויות.

דרכו של דקארט מכונה בטרמינולוגיה הפילוסופית כ"רדיקליזם". לרדיקליזם לעניות דעתי הוא דרך מצוינת ואלי היחידה לרדת לאמיתותם הסופית של הדברים ועל כך אבאר.
בבסיס הדרך אל האמת, עלי לקבל אך ורק את מה שידוע לי בוודאות, קרי, מה שהוכח מעל לכל ספק.
הרי אם אאמין רק במה שנכון, לא אטעה לעולם, אומנם תיתכן האפשרות כי אפספס דבר מה אמיתי כיוון שכשלתי מלהוכיחו, אך באם אגשים חלומותי ואכן אבסס לעצמי תמונה נכונה מלאה וכוללת של המציאות סביבי הרי שבסופו של דבר אגיע אל אותה אמיתה שבתחילה כשלתי בלקבלה כנכונה.
בתחילה אעשה שימוש בריקליזם כ"מנקה" המסנן את מכלול ידיעותי והכלים להכרה שברשותי בכדי שאוכל למצוא את אותה נקודה ארכימידית כדבריו של דקארט ממנה אוכל לצאת בדרכי לבנות את מכלול ידיעותי כאשר בטוח אני כיסודות הידיעה שלי מבוססים מעל לכל ספק וכך כל המשתמע מהם נכון אף הוא.

השלב הראשון בהליך חקירתו של דקארט הוא ביטול אמינותם של החושים. מכיוון  שרוצה אני ע"י שלילת החושים להוכיח את הרציונליזם הקרטזיאני אנסה לשלול את החושים לפני שאקבל את הרציונליזם כאמת. אך מותר לנו להשתמש ברדיקליזם כיוון שהוא תקף גם מחוץ לרציונליזם. לאמיתו של דבר, רעיון הרדיקליזם במקורו כפי שהועלה ע"י בייקון הוא אמפיריצסטי. רעיון הרדיקליזם שלפיו נקבל רק מה שהוכח כנכון תקף הן ברציונליזם והן באמפיריזם ולכן אפשר להשתמש בו בכדי לשלול את החושים. לפיכך, די במקרה פרטני אחד בו חוש מטעה אותנו או אינו מדויק בכדי שלא נוכל לבטוח בו עוד, ובכדי לראות אם החושים אכן מטעים אותנו או שמא הם אמינים אבדוק אותם ואראה האם הם עלולים להוליך אותי שולל.

נתחיל בחוש הראיה. אקח בידי עיפרון, הנראה כישר ושלם, ואכניס אותו לכוס מים, והנה נדמה לי שהעפרון נשבר או לפחות התעקם, אך כאשר אוציא אותו מן המים אראה כי הוא שלם שוב. חוש הראיה אכזב אותי וגרם לי להאמין כי העיפרון שבור בזמן שהוא היה שלם. אך יכול לבוא כנגדי אמפיריציסט ולטעון כי ייתכן ויש תכונה של המים הגורמת לצורתו של העיפרון להשתנות ולפיכך הוא אכן משתנה ואין חוש הראיה שלי מטעה. אומנם טענה זו נשמעת מופרכת משהו אך אל לנו לשלול אותה על הסף ולכן חוש הראייה עדיין לא נפגע פגיעה אנושה דיה בכדי לבטלו. אשתמש בחוש המישוש ואגע בעיפרון בעודו במים ונדמה כשבור, והנה, מדווח לי חוש המישוש שלי כי העיפרון שלם וישר. הנה אני עומד במצב שבו שתי אינפורמציות שונות המגיעות מהחושים השונים שלי נוגדות אחת את השניה. לא ייתכן כי גם חוש הראיה וגם חוש המישוש צודקים כי הם עומדים בסתירה אחת לשני ומציירים שתי אמיתות שונות. אף אחד לא יערער על הקביעה כי המציאות האמפירית מצטיירת לי מסך כל המידע שמגיע דרך החושים, ואם המידע סותר, אזי אין לי דרך לקבוע תמונה מדויקת של המציאות. ולכן, אין אני יכול להסתמך על החושים בקביעת המציאות שבה אני נמצא, והאמפיריזם, בטל ומבוטל.

בכדי לפגוע פגיעה נוספת באמינותה של המציאות אפשר לפנות להגותו של הפילוסוף הסקוטי דיויד יום. לא אפרט פה את כל פרטי הכתבים שלו אך עיקרם אומר כי הפיזיקה האמפירית נשענת על שני עקרונות, שני משפטים א-פריורים שעומדים כאקסיומות:1.לכל דבר יש סיבה 2.לכל סיבה ספציפית יש תמיד אותה הולדה.
משפטים אלה מתקבלים ללא הוכחה בפיזיקה ולפיהם קובעים כי מים תמיד ירתחו במאה מעלות בלחץ אטמוספרי ולפיהם גם בונים גשרים ומשגרים טילים לחלל. אבל משפטים אלו לא ניתנים להוכחה והם מתקבלים ללא הוכחה.
המשפטים הא-פריורים של הפיזיקה "עושים סדר" בעולם התופעות אך הסדר הזה משולל כל בסיס כיוון שאין להם הוכחה. הפיזיקה של המציאות נשענת על השערה בלבד והיא אינה מוכחת ולכן אין אני יכול לסמוך עליה.



מבקש אני לדעת, מבקש אני להבין. מה עלי לעשות לשם כך? הרי התשובה ברורה למעשה, וכל הוגה למעשה מבינה לפני שהוא פונה לעסוק בכל דבר. עלי להביט, ולבחון דברים, וכיצד אני עושה זאת. כצעד ראשון עלי להכין לעצמי הגדרה מדויקת של האני כפי שהוא מצטייר עתה בעיני, וכן של כל הכלים העומדים לרשותי בכדי לצייר תמונה אמיתית של מציאות ואמת, תהה אשר תהה.

כמה מילים על שפה


בטרם אחל בכל סוג שהוא של חקירה, עלי לברר כי כל מהלכי כשרים ואין אפשרות שאבצע מבלי משים טעות כלשהי שתהיה לי לרועץ בהמשך דרכי. ועל כן עלי לברר ולרדת לעומקו של דבר שעושה אני ואפילו יהיה זה הדבר הנראה כברור מאליו ביותר, עדיין ישנה אפשרות שיהיה בעל פוטנציאל לחבל בדרכי ולגרום לי לטעויות שיעמידו בספק כל תוצאה שאניב במהלך חקירתי. כך, בראשית הבדיקה שלי, עלי לברר לעצמי את אופיו ודרכו של הכלי והפורמט הבסיסי ביותר לחקירה, שבו אני משתמש כמעט מבלי לחשוב בכך וגם בו אני משתמש בכדי לבטא לעצמי ולהעביר את מחשבותי- השפה.
כל החקירה הזו נעשית בדרך מסוימת, וההסבר הפשוט ביותר לדרך זו ניצב ממש ברגע זה מול עיני הקורא. כל המחשבה שלי מתבטאת בשפה, שבה נכתבות מילים אלו כתוצא ישיר של תרגום כלשהו של משהו מופשט שהוא המחשבה לכדי דבר מה יותר מוגדר ובר הבנה שהוא השפה.
השפה היא למעשה סוג של סימולרכיה, הבעה של תכנים באמצעות סמלים, מלאי מסוים של מילים מוגדרות שלכל אחת מיועדת משמעות מוגדרת, וכך אני יכול לתרגם מחשבה לדבר מה בעל משמעות שאותו יכול אני או אחר להבין. השפה היא פורמט שבאמצעותו יכול אני להביע את מחשבותי, אך בו בזמן היא כבר מכשול ראשון בדרכי שכן היא מוגבלת בכך שהיא סופית, הרי יש כמות מסוימת של מילים, מלאי מסוים של סמלים שדרכם יכול אני להציג, בראש ובראשונה לעצמי את דרכי חשיבתי ומשמעותן. מגרעתה הגדולה של השפה היא חוסר הספיציפיות שבה שכן יש יותר דברים שצריך להביעם מאשר דרכים לעשות כן וכך נוצר מצב שדברים שונים מואחדים למשמעות זהה תחת סימול של מילה יחידה. ניקח למשל דוגמא מקרית בהחלט של המילה הסתמית "מקל", הרי המילה "מקל" מתארת במהותה מספר רב של עצמים, ביו אם זה מקל ארוך, קצר, מסותת, גס, בצבעים שונים וכן הלאה כאשר כל הגדרות שונות אלו מתאספות לכדי מילה אחד בודדה, שלמרות שהיא מייצגת דברים בעלי משמעות שונה, הרי שמשמעותה יחידה היא. אומנם יכול אני להגדיל ולהוסיף תארים ומילים נוספות שיגדילו את הספציפיות כך למשל ניתן להגיד "מקל קטן מגולף בצבע ירוק" אך עדיין, ירידה לפרטים שכזאת היא עדיין מוגבלת ויכולה להגיע רק עד לגבול מסוים שהוא מכסת המילים והתארים הקיימים.
כך עלול אני להתקל במכשול בהבעה של מחשבותי, שבבסיסן הן מופשטות, אך עלי לתרגמן, גם במהלך חשיבתי שלי לכדי צורה מובנת באמצעות כמות מוגבלת של סמלים קבועים מראש. וכך מוצא אני מכשול ראשון למחשבתי שכבר מצאתי שהיא מוגבלת. השאלה שמטרידה אותי, אם במהלך התירגום, הסימול של דבר מופשט כמחשבתי לאוסף של סמלים בצורת מילים, האם אובד משהו והאם ישנה סכנה כי השפה היא לי לרועץ במהלך חקירתי?
שפה היא מערך של סמלים, כאש לכל סמל המשמעות המיוחדת לו הבאה לסמל דבר מה. בשום אופן אין השפה אמפירית שכן אין עלי לחזות או לשמוע בה בכדי לדעתה, כל תהליכי המנטלים והמחשבתיים מסומלים ע"י השפה ובאים לידי ביטוי, הן אמפרית אך בכלל, בכדי שמחשבותי יתפסו צורה עליהן להיות מתורגמות לשפה, לעת עתה אין לי שום דרך לדעת אם השפה היא לי למכשול וגם אין לי בנמצא דרך אחרת להמשיך בחקירתי ועל כן עלי להמשיך בדרך זו בתקווה שאוכל למצוא דרך לבסס או למצוא הסבר מניח את הדעת באשר לאופיה של השפה בשלב מאוחר יותר.

הקדמה-2: פילוסופיה


מי שבאמת יבקש לדעת דבר מה לא ימצא את שחשקה נפשו בפילוסופיה, שכן קרעים רבים וסתירות יעלו וייווצרו ככל שיעמיק אותו אדם בקריאה ועיון. אין בכוונתי ליישב שאלות שונות שהועלו עם תוצאות מאוחרות יותר על מנת ליצור תמונה מדויקת של הדברים כהוויתם, שכן דרך זו לדעתי תהיה הרת-אסון ורק תעמיק את בילבולי ולכן אין לה כל ערך.
מה שבכוונתי לעשות הוא פשוטו כמשמעו, להתחיל מהתחלה. אני מבקש, בדומה לדקארט, לנקות הכל ולחקור מבראשית, בחיפוש אחר האמת. לכן, ספר זה, יהיה בחזקת תהליך בנייה, שבתחילתו אבסס את היסודות ועליהם אמשיך ואבנה כל דבר שאוכל לגלות. משאת נפשי היא בניית תמונה כוללת, נכונה וחופשית מסייגים, של אמת, נכונה, מעבר לכל ספק. איני יודע אם תהיה זו אמת אינדבידואלית, או טרנסדנטלית, אם תתאים רק לגבי, או שתספק תשובה לכל אדם, זאת איני יודע.   
איני מבקש לבטל את דבריהם של כל הפילוסופים של העבר, להיפך, כל אותם הוגים דגולים של ההיסטוריה יכולים וצריכים למלא תפקיד בעל חשיבות מכרעת בתהליך שעל מפתן דלתו אני ניצב. אצא אני מהנקודה הספקנית והסקפטית ביותר באשר לכל דבר ודבר וכל ידיעה בדרך לביסוס עובדות כהוויתן, אך בטוחני שכמעט לכל אדם שהלך בדרך זו יש דבר מה לתרום לי, וכך אשתמש ביד רחבה ברעיונותיו של כל אחד שלאל ידו לתרום ולעזור לי.
תחילת התהליך, למשל, תעזר במידה גדולה ברעיונותיו של רנה דקארט, שספרו "הגיונות" דומה במידה רבה למה שאני מבקש לעשות לבדי, ובליבי חיבה גדולה להוכחותיו של דקארט שמתקשה אני למצוא בהן פגמים, וכך יהוו אלו השפעה ניכרת על אופי התהליך בימי בחרותו וייתכן שאף בהמשך.  

הקדמה-1: פילוסופיה


כבר בפתח דברי, ארהיב עוז ואקבע קביעה, שתהיה בלתי מבוססת בעליל, כיוון שתחסר כל שמץ של הוכחה או טיעונים שיבואו לאמתה, אך דומני שלא ימצא אדם שיחלוק עלי בקביעת אבן בסיס זו, שלמעשה מהווה את נקודת המוצא לכל מכל וכל. בבסיס כל מחשבה אנושית עומדת התהייה, השאלה הנצחית היא המניע. זה כמה שנים שנפשי יוצאת אל הפילוסופיה וטורח אני לקרוא בעיון רב כל פיסת נייר כתובה הנופלת לידי ועלולה בדרך כלשהי לספק לי עניין כלשהו, וכך בקיא אני במידה מסוימת בתמונה הכללית של היסטורית החקירה האנושית, החל מהפילוסופיה היוונית, דרך ההוגים של ימי הביניים, תורת ההכרה של המאות ה17 וה18, המהפכות שאקזיסטיניאליסטיות של ניטשה וממשיכי דרכו וכן מתחיל אני להתעניין בהגות פיזיקלית ומתחיל להתוודע לרעיונות מעניינים מאין כמוהם כמו תורת הקוואנטים והכאוס, ורעיונות על מוצא היקום ומבנהו. אך עם כל הידע שצברתי ועודני הולך וצובר, מודע אני באופן מכאיב לעובדה שכל צבירת הידע שלי, שאיני מתבייש להודות שגאה אני בה גאווה גדולה, היא בבחינת שיכשוך רגלי בברכה עמוקה מאוד, שרק עתה מתחוורים לי מקורותיה, למרות שמאז ומעולם הייתי מודע אליהם. רבות וטובות דיברו פילוסופים רבים. אפלטון, אריסטו, דקארט, קאנט, ניטשה, ניוטון, איינשטיין, הוקינג ועוד רשימה אינסופית של הוגים גדולים שלכל מוצא פיהם משמעות רבה לגבי, אך בהקשר להקדמה זו אין כל חשיבות לתוכן דבריהם, אלא למניע, לכוח שעומד בבסיסה של כל מילה כתובה מפרי עטם של הנ"ל, וזו השאלה, התהייה, המחשבה.
המאפיין הבנאלי והברור ביותר של הפילוסופיה, של החיים, הוא הרצון, הכמיהה, לאמת. ההשראה לכתיבת כל ספר ומסה פילוסופית הוא החיפוש אחר האמת, הרצון לרדת לשורשם של דברים. אפשר להגדיר זאת כמיפוי, הגדרה של הדברים, העמקת החקירה והידע לגבי הכל.
וזו המניע המוצהר של ספר, של מסע זה. אתוודה בפה מלא על הבילבול הגדול שקיים בליבי. ייתכן שבילבול זה נגרם בשל גילי ביחסית רך, אך אני מוצא שאני נקרע בין אסכולות, דרכי מחשבה ושיטות שונות. עם כל הערכתי לפיזיקאים-פילוסופים מודרניים, איני יכול שלא להרגיש שחסר דבר מאוד בסיסי בכל הגותם, שכן הם מתעלמים לגמרי מהפילוסופיה של דקארט ויום למשל, שבעטייה אין כל ערך לשום תיאוריה או דוקטורינה פיזיקלית של אף הוגה, מבריק ככל שיהיה. במהלך ההיסטוריה הפילוסופית נשארו שאלות רבות מידי פתוחות, ללא מענה, וכך מקנן בליבי פחד נאלח, כי אין כל ערך לכל דבר שאני למד, שכן הוא עלול להתבטל ומתבטל בגלל שההוגה בחר להתעלם משאלות בוערות שהפריעו לו לביסוס תאוריות שונות. קאנט פסח על כמה שאלות קשות שנשארו פתוחות בהגותם של דקארט ויום, ניטשה התעלם במפגין וביטל כל חקירה פילוסופית של האפיסטימולוגיה שקדמה לו, וכל הפיזיקה המודרנית של איינשטיין ויורשיו אינה טורחת להקדיש מחשבה ולו לשנייה לבעיות שהועלו שנים רבות לפניהם שעלולות לבטל כל דבר שאי פעם עשו.

יום שני, 20 בספטמבר 2010

המסע שלי על שביל ישראל


שביל ישראל היה ללא ספק אחת החוויות המעצבות ביותר של חיי הצעירים. במשך כחודשיים צעדתי על שביל ישראל מדן ועד אילת אבל בעצם שביל ישראל לקח אותי למסע מעצמי אל תוך עצמי ואל עצמי חדש. שביל ישראל לא רק שהציע לי את הנופים של המדינה ואת ההזדמנות לראות אותם משתנים יום אחר יום, צעד אחר צעד. שביל ישראל גם שלח אותי למסע אישי, וכפי שהנוף השתנה, כך גם אני, על שביל ישראל, יום אחר יום, צעד אחר צעד, השתנתי.
קשה מאוד לתאר את החוויות שלי על שביל ישראל, יש כל כך הרבה. ניסיתי לכתוב יומן מסע של שביל ישראל אבל כאשר ניסיתי לעבד אותו לכדי יצירה ספרותית נתקעתי איפשהו אחרי כמה מאות קילומטרים בודדים של תיאור החוויות שלי על שביל ישראל, אולי בהזדמנות מאוחרת יותר אני אעלה את מה שהספקתי לכתוב על שביל ישראל כאן לאתר. אבל בסופו של דבר שביל ישראל הוא רק פלטפורמה, והחוויות המרובות שחוויתי בשעה שהלכתי על שביל ישראל הן רק הקשר ובעצם רק סוג של תירוץ למסע האמיתי, למסע שלי אל תוך עצמי, עם התרמיל על הגב, והבדידות, וכל הקושי והאתגרים והדברים החדשים נוכח הנופים המדהימים והפחות מדהימים שיש על שביל ישראל.
ובעניין קצת יותר פרקטי: אם מישהו מתכנן ללכת את שביל ישראל לכל אורכו הרי שההכנה הנפשית היא רק חלק קטן מהעניין. שביל ישראל הוא פרויקט רציני ומצריך הכנה פיזית, טכנית, לוגיסטית ותכנונית רצינית ולכן אני רוצה להמליץ לכל מי שמתכנן ללכת את כל שביל ישראל לעשות עבודה רצינית של הכנה לפני כן. אני נעזרתי בהרבה אתרי אינטרנט שעוסקים בנושא של שביל ישראל ובראש ובראשונה באתר הזה- "השביל הזה מתחיל כאן" שריכז בעבורי את מרבית המידע שהייתי צריך בכדי לתכנן את הטיול שלי על שביל ישראל. אין ספק שהכנה רצינית לקראת שביל ישראל היא הכרחית אם באמת רוצים לא רק לסיים את שביל ישראל בהצלחה ובחיים אלא גם להינות בדרך ולא להקלע לכל מיני מצבים לא נעימים כמו מחסור במים ומזון. אך כמובן שכל זה הוא משני והדבר העיקרי, כמו שניסיתי לטעון לעיל, בטיול על שביל ישראל הוא עצם המסע, עצם הטיול ושיר אחד של נתן אלתרמן: "דרכים, דרכים....".

יום רביעי, 8 בספטמבר 2010

על משפטי אהבה יפים


יש לי וידוי, אני אספן כרוני של ציטוטים, בעיקר משפטי אהבה. הרבה פעמים אני חושב בחשש מה שהערך של ספר בעבורי הוא לא הספר כמכלול שלם, עלילה וכו', אלא רק המספר של משפטי אהבה או משפטים וציטוטים יפים אחרים, שהצלחתי לחלץ ממנו ולהעתיק את הרשומות שלי שכבר גדושות בציטוטים וכאמור משפטי אהבה.
יש משהו נחמד כאשר מבודדים מיצירה שלמה משפט אהבה אחד או כמה משפטי אהבה. היכולת לומר הרבה במעט, או ליצור משפטי אהבה רבי עוצמה הופכים את העניין הזה לסוגה בפני עצמה, סוגת משפטי האהבה אם תרצו. נכון שכל העניין של משפטי אהבה מהר מאוד הופך לקיטש נורא ואם תחפשו "משפטי אהבה" באינטרנט תקבלו עשרות תוצאות של רשימות דומות להפליא אחת לשנייה שיציעו לכם משפטי אהבה שחוקים ורדודים שלא עושים הרבה כבוד למילה אהבה.

מצד שני אפשר גם למצוא ברשת דברים איכותיים. באתר טקסטולוגיה שאני מרבה לרפרר אליו יש אוסף של משפטי אהבה מהספרות נחמד מאוד והם גם מבטיחים להעלות בקרוב אוסף משפטי אהבה מהשירה. גם בויקיציטוט יש כמה משפטי אהבה נחמדים תחת הקטגוריה המתאימה.

אז מה אפשר לעשות עם משפטי אהבה חוץ מלאסוף אותם? כמובן שאם יש לך ארסנל טוב של משפטי אהבה תמיד אפשר לשלוף אחד ברגע הנכון ולהרשים מישהו (בעיקר מישהי) בין אם זה בעל פה או על ידי שילוב של משפטי אהבה יפים במכתב שכותבים. אבל זו כנראה לא הסיבה שבגללה אני כזה אספן כרוני של משפטי אהבה. אולי זה הרצון לאסוף משפטי אהבה בשביל לקבל השראה, אולי סתם חדוות האיסוף, ואולי זה איזשהו מאגר שאמור לבטא ניסיון ארוך שנים (עד כמה שהשנים שלי ארוכות) לנסות ולהבין את מהותה של האהבה. משהו בתוכי אומר לי שעם כל המורכבות של הרגש הזה, יכול להיות שדווקא מאסות מסובכות אודות אהבה לא מסוגלות באמת לתפוס אותה, וכי משפטי אהבה הם דרך לנסות ולבודד רגש אחד, תובנה קטנה אחת, איזו אבחנה מחוכמת ומעמיקה שניתן להגיד בכמה מילים אודות האהבה. 

יום שלישי, 6 ביולי 2010

כשמגיעים לארץ הפלאות


כשמגיעים לארץ הפלאות
מפסיקים לדבר, מתחילים לבכות
בארץ הפלאות לא דשים בדברים
פשוט יושבים ומבכים את החיים

בארץ הפלאות, יותר פשוט לחיות
אין לך דאגות
כל שעלייך לעשות, זה לבכות
בארץ הפלאות צריך רק לבכות

כולם רוצים לחיות בארץ הפלאות
אבל אם חושבים, אז מבינים
שאנשים אמיתיים חושבים
הם לא בוכים

בארץ הפלאות רק נשמות טועות