אמיל דורקהיים - מאבות הסוציולוגיה

כל ההתחלה של הסוציולוגיה קורית במעבר לחיים העירוניים. מעבר מהחיים הכפריים בשדה לחיי העיר הגדולה. (בית קטן בערבה->סקס והעיר הגדולה). מהפכה תעשייתית, עוברים מעבודה חקלאית לחיים עירוניים משתנה צורת החיים והעבודה הופכת לתעשייה. כלכלה נעשית קפיטליסטית. שוק חופשי. עשירים שמרוויחים הרבה ומעמד עובדים. תופעה של חילון ובמקביל או בעקבות עלייה של המדע. שביתות תעשיתיות. עימותים בין הכנסיה למדינה. עליה של אנטישמות פוליטית ועליה במס' התאבדויות. אמיל דורקהיים פוחד מאי סדר חברתי שנוצר בתקופה. הדבר גורם לו לחקור את הסדר החברתי. להבין מה מביא לכך שדברים מתנהלים בסדר חברתי כלשהו ובזה הוא מתמקד. השאלות שהוא שואל, נובעות מהחשש מאי הסדר. כיצד מצליחה החברה לשמור על יציבות בתקופה של משבר. לא טריוויאלי לעבור מהכפר אל העיר, מנסה לדשעת מה קורה במעבר הזה, איך עוברים לסדר בחיים עירוניים. כיצד נשמר הסדר והאינטגרציה החברתית. הסוציו צריכה לייצר הסברים כדי להבהיר את משמעות הסדר. מתמקד בקונצנזוס. לדעתו, חלוקת העבודה: דבק חברתי שמלכד את כולם. יש הבדל בין החיים הכפריים לחיים העירוניים. סולידריות מכאנית – מתייחסת לחיים הכפריים – טוען שמה שמאחד ויוצר סולידאריות בתקופה הטרום עירונית היא דומות. כלומר, אנשים היו מקבלים מהמשפחה והחברה שלהם בצורה ברורה את הכללים והמוסר החברתיים. היה מאד ברור מה מותר ואסור, מה מוסרי ומה לא. איך אנו אמורים להתנהג. מעט מאד סימני שאלה. אנשים חשבו על העולם באותו צורה. דומות מאד גדולה בין האנשים. האנשים הכפריים ניהלו מערכת חיים מלאה (גידול ובישול האוכל, תרופות סבתא למחלות, תספורות, ייצור בגדים) בנאדם לא היה צריך אנשים אחרים כדי להסתדר בחייו וייצר לעצמו את כל שהיה צריך. בתקופה המודרנית: סולידריות אורגאנית – יש רופא שמטפל במחלות, ספר, מוכר בגדים ומעצב בגדים, יש עו"ד. אנשים עם תפקיד שונה בחיים שלי. חבורת אנשים לכאורה לא קשורים, כל אחד ותחום התמחותו אבל בעצם יש תלות של בעל תפקיד אחד למשנהו.ץ האדם כבר לא אי. כל אחד צריך קשרים חברתיים כדי לתחזק את החיים שלו. הסולידריות בתקופה המודרניות בנויה מהשוני שמוביל לתלות הדדית בין אנשים. אי אפשר לחיות לבד. תפקידים שתלויים אחד בשני. דרך התלות ובגלל שאי אפשר לתפקד רק בכוחות עצמינו.... דורקהיים מנסה לנתח את החברה ולהבין איך אנו מצליחים להתקיים באיזהשהו סדר למרות אורח החיים שנראה כמועד לבלאגן. 

מהי סוציולוגיה?

מהי סוציולוגיה? סוציולוגיה בוחנת מספר תחומים בחיים ולא אחד ספציפי. תורת החברה. סוציולוג – אדם העוסק בהבנת החברה בדרך שיטתית. הוא איש המתעניין באינטנסיביות בלי הפסק ובלי בושה במעשיהם של בני אדם (פיטר ברגר). סוציו מתעניינת בכל מקום שבו יש בני אדם. סוציולוג מסתכל בבני אדם ומסתכל מה הם עושים ולמה, למה דברים הם כמו שהם – אוופנות חוקים דת. סוציולוגים חוקרים הכל (ישיבה באוטובוס, שפת גוף מול קהל פריטי לבוש) כל דבר חברתי. הכל. אין דבר בזוי- ניתן להסתכל על הכל. הכל מעניין במידה שווב ללא התחשבות בטעם האישי (סוגיות עצובות, עניינים נכבדים ובזויים). מתעסק במציאות החברתית ובכל מה שקורה בה.                                                         

הסוציולוגיה היא צורה חדישה במיוחד של תודעה (הטיעון המרכזי של פיטר ברגר)                              

תודעה היא זווית ראייה. צורת ראייתו של סוציולוג את החברה.                                                      

מהי חברה: מכלול גדול של יחסים אנושיים.  הרבה פעילויות חברתיות. ניזונה מהחברתי. גם 3 אנשים הם חברה. כל מה שקורות בו סיטואציות חברתיות הוא חברה.                                         

מהו חברתי: מצב שבו אנשים מכוונים את פעולותיהם זה לעבר זה.  

זווית הראיה הסוציולוגית- כלכלן- מסתכל על העולם הכלכלי ומחפש תהליכים חברתיים המתייחסים לבעיה של פעילות כלכלית. סוציולוג- פעילות כלכלית כרורכה ביחסים של סמכות יוקרה משפט ומשחק שניתן לנתחם תוך התייחסות שולית לכלכלה.                                                            

איך מתפתחת חשיבה סוציולוגית? כאשר השגרה מופרעת כשאר מתייחסים שינויים קיצוניים כשאר 9המציאות שלנו עוברת זעזוע. (תהליכים של חילון- זעזוע גדול ושאלות בנוגע למה שחשבנו שנכון

 ממה בנויה התודעה הסוציולוגית? 1. חשיפה והמעטת הדמות: החלק הכי חשוב בתודעה. מהווה בסיס לאחרים. חשיפה- להססתכל על הסיטואציה החברתית ולא לקבל אותה כמובן מאליו. לראות מבעד. לחפש מה כולם מתעלמים ממנו בעת הסתכלות על הסיטואציה. מה יש מתחת ולא גלוי לעין. מה צריך לחפור בסיטואציה כדי להבין.  למה כולם מתלבשים אותו דבר? למה לובשים משהו 'אופנתי'? המשמעות של חשיפה- להסתכל הסיטואציה ולבחון את מה שנראה ולחשוף את מה שנמצא מתחת לפני השטח. (יחס בין המינים בחדר, למה יושבים כאן או שם, שפת גוף, למה בנות מקטינות את הגוף) קורס מומלץ- סוציולוגיה של הגוף.                                                                    סוציולוגיה ופסיכולוגיה מסתכלות על דברים מנקודת מבט שונה. כמו סוציו' וכלכלה. פסיכולוגיה דרך האדם עצמו (מניעים פסיכולוגים של האדם) התאבדות בעלת חוקיות. אנשים מתאבדים בגלל סיבות חברתיות.                                                                                                                                       המעטת הדמות-  יש את מה שאנו מציגים ומראים לחוץ לראות. שיער מסודר, לבוש וכיו"ב. סוציולוג מנסה לראות מעבר מה יש מאחורי אותה דמות. סוציולוג ינסה לראות מה יש מבעד לכל אותן מסכות בצורה חברתית. (דוג'- קליפ פתיחה של סדרות ווידס ועקרות בית נואשות).  לא להאמין למה שרואים במבט ראשון. מחפשים את מה שקורה מעבר לברור מאליו. להמעיט בערכה של המסכה שאנשים עוטים על עצמם.

2.אי נכבדות- "כשישנה תבונה והיא מצליחה להשתחרר ממשקפי המגן של ההגינות המכובדת, נוכל לצפות לראייה בהירה יותר של החברה מאשר באותם מקרים שבהם הטפות מליציות נחשבות לחיים ממשיים" פיטר ברגר. סוציולוגיה לא עוסקת רק במה שנחשב מכובד (איך אמורים להתנהג, צורת התנהגות מכובדת בורגנית) אלא גם באי נכבדות ברחובות, בתי זונות סרסורים עוני בעצם בכל מה שהוא לא נחשב למהוגן. סוציו' מחפשת את המקום בו אנשים מתנהגים בצורה שונה או יוצאת מהנורמה. לא לחקור רק את מה שנראה לנו נכון חברתית. דבר נוסף- הצורה שבה אנו ניגשים למחקר- בלי ביקורת מוסרית. לא לתת להשפעה אישית להיות חלק מההסתכלות. לכבד ברמה הכי בסיסית. לנטרל דעה פרטית. אדם שמתנהג בצורה לא ראויה לסיטואציה לא לשפוט או לומר למה אלא להבין למה. בחינה של הנורמות בעיניים לא מסוריות, בלי השיפוט האתי, נסיון לאובייקטיביות.        

3. יחסיות- כפי שאמר פסקל- "מה שנראה מעבר אחד של הפירנאים הוא בחזקת טעות מעברם השני". לא כולם רואים דברים אותם דברים. לא לכולם אותה אמת. כל אחד מסתכל על אותו עולם מנק' המבט שלו והעולם נראה שונה לגמרי מכל אחת. תפקיד של סוציולוג הוא להבין כי לאף צד אין חזקה על האמת וסוציולוג פשט מבין את זה. אני מבין שאני ואחרים לא רואים את העולם באותה צורה. התודעה של סוציולוג צריכה להיות בנויה בצורה שלא רואה אמת אחת בלבד. לדוגמה- קומוניזם וקתוליות סותרות זו את זו והן אמיתות מנוגדות אך זה בסדר שהן מתקיימות יחד בעולם.

4. קוסמופוליטיות- נובע מכל הסעיפים הקודמים. סוציולוג מתעניין ומבין את מגוון ההתנהגויות והפעולות האנושיות. שואף לראות מגוון ניידות שונות ועושר חברתי והוא מחפש את זה. דברים לא אמורים להפתיע בעולם, סוציולוג מקבל את זה ומוצא את זה מעניין.

רעש

וכשהפסקתי לכתוב, פתאום נהיה שקט. כל הרעש הזה של המילים והשורות ואיך שהעט מחליק על הדף. אבל השקט הבהיל אותי כנראה, ושוב חזרתי לכתוב, ועכשיו שוב יש רעש.

ללא שם

אני נכנס ל"מייק'ס פלייס", מתאמץ שאף אחד לא יראה עלי מה בדיוק עישנתי לפני דקה על חוף הים אבל מיד כשאני מגיע לשולחן עומר מכריז "א-ת-ה נראה עפוץ!". ואני מחפש אותך, כי בעצם בשבילך באתי מירושלים, באותו רגע אני לא מצליח למצוא שום סיבה אחרת להיות שם. והיית מאמינה שבשנייה הראשונה לא זיהיתי אותך? הברכיים שלי גם כך לא היו יציבות יותר מדי וכשהסתובבת אלי ופתאום הבנתי מי זאת הבחורה הזו שעד עכשיו לא הייתה מוכרת כמעט נפלתי, את נראית מדהים, והפנים שלך רצו לי לכל אורך עמוד השדרה. את "דפקת" הופעה, אני יחף, עם מכנסיי פיג'מה, גופייה, שיער פרוע ופנים לא מגולחות. אני רוצה להאמין שהשקעת בשבילי, בדיוק כמו שאני לא השקעתי רק בשבילך. אני מתיישב בשולחן אחר, מידי פעם מגניב מבט לכיוונך וקולט את שלך, את לא משפילה עיניים, בסוף אני כן. עכשיו תור המשחק של מי ישבר ראשון ויבוא אל השני קודם, ואני יודע שאני אנצח, במשחק הזה אני תמיד מנצח. ומה שאני אוהב בך זה שאת לא מנסה להסוות את הכניעה שלך, לא מנסה לגרום לה להראות סתמית, אגבית או אדישה, מגיעה ובפנים שלך יש ציפייה, יש רעב, וככה אנחנו, מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה אבל מה שאנחנו כן חושפים הוא כנה בתכלית. ואין לך מה להרגיש רע או לנסות לשנות את זה, הנצחונות האלו שלי הן נחמה פורתא כי בכל השאר את לרוב מנצחת. אבל פתאום את קמה, הדברים קצת מטושטשים אבל אני מצליח להבין שאת עוזבת, וכמובן שאני לא יכול שלא להיות מאוכזב, העולם בעוד חמש דקות נראה פתאום שומם. את מגיעה ונעמדת מולי, קצת מבויישת, הרבה מצפה, מין מבט שואל כזה, קצת עצוב וקצת זחוח באותו זמן, חרד אבל יודע שאין לו סיבה, נעמדת מולי ומסתכלת עלי. אני מסמן לך לבוא אלי ואת מצייתת מיד, שמחה אבל הצעדים שלך קצת איטיים מדי לטעמי, מתיישבת לידי והכתפיים החשופות של שנינו נוגעות אחת בשנייה, אני לא יכול שלא לשים לב לזה ולא יכול שלא לשאול את עצמי אם עשית את זה בכוונה. אנחנו מקשקשים כמה דברים סתמיים, אני מנסה לגרום לך להרגיש לא בסדר כדי לנצל את זה כקלף עתידי, את מתחמקת בחוסר אלגנטיות, מנצלת את העובדה הברורה לשנינו שבמשחק הזה את זו שכמעט תמיד תנצח, או בעצם אני זה שתמיד אכנע, הרי אין לך ספק שבסופו של דבר, מחר או בעוד כמה ימים, את תקבלי לקרוא עוד כמה שירים אם רק תבקשי. את קמה, מתחילה לנוע החוצה ובדרך מפנה אלי מבט שאני מחזיר למשך כמה שניות, ואם היה לי מושג מה זה המבט הזה הייתי אומר לך, אבל אין לי, כמו שאין לי מושג מה אני מנסה להחזיר לך במבט שלי, ואולי בעצם כבר הספקתי להכיר אותך, ואני יודע שאת רוצה שהמבט האחרון הדרמטי שלך יהדהד לי עכשיו בראש, צרוב ברשתית שלי כל הדרך הביתה ואולי גם במיטה. בכדי לשבור את המועקה שהולכת וגואה ככל שהעיניים שלנו ממשיכות להיות נעולות זה בזו אני מרים אלייך את הכוס בתנועת "לחיים" אבל את כבר לא רואה, וכשאני מנמיך את הכוס אני רואה רק את הגב שלך. אלה העובדות, הפרשנות כבר יותר מסובכת.

פילוסופיה ופילוסופים

מה תפקידם של פילוסופים בפילוסופיה ובתולדות הפילוסופיה? לכאורה השאלה הזו צריכה להיות ברורה מאליה והיא נדמית במבט ראשון כשאלה די מטופשת – הרי פילוסופים הם הפילוספיה, כמו שנגרים הם הנגרות. אך במבט שני ניתן לנסות ולמצוא תפיסה מורכבת יותר של היחס בין פילוסופים ופילוסופיה.

הפילוסופיה, כתחום מחשבה וכמסורת אנושית, היא משהו שהוא גדול יותר מהפילוסופים עצמם. הפילוסופים מצד אחד כפופים לפילוסופיה, למסורת שלה, למוסכמות שלה, לפוליטיקה שלה, ומצד שני, בכפיפות הזו, הם למעשה מכוננים את הפילוסופיה, יוצרים אותה ומשמרים אותה.

זהו יחס מעניין. פילוסופיה היא משהו שמתקיים מצד אחד בראשם של הפילוסופים, שם הפילוסופיה נוצרת כל הזמן, אך מצד שני לפילוסופיה יש גם קיום עצמאי משלה שהיא חיצוני לפילוסופים, או שהוא למעשה סך כל הפילוסופים בעבר ובהווה ואפילו בעתיד, שמכתיב במידה רבה את הדרך שבה יפעלו הפילוסופים.

למשל, מי שכיום בא מהמסורת של הפילוסופיה של המדע לא יהיה מובן לחלוטין למי שכתב במסגרת של הפילוסופיה היוונית. אלו יהיו שני פילוסופים שונים לגמרי מכיוון שהם פועלים במסגרת של שתי פילוסופיות שונות לגמרי זו מזה.  

במובן הזה פילוסופיה דומה מאוד למסגרות תרבותיות אחרות של האנושות כמו למשל הדת. הדת והפילוסופיה הם מבנים מחשבתיים שנוצרו על ידי בני האדם וששולטים על בני האדם. הדמיון האנושי הקולקטיבי יוצר דבר מה שהוא גדול ממנו ומשתעבד אליו. כאשר פילוסופים כותבים פילוסופיה הם עושים את זה מתוך המסגרת המחשבתית של הפילוסופיה בת זמנם, צורות חשיבה, אופנות ומוסכמות שמהם הם אינם יכולים להמלט לחלוטין, וכאשר הם כותבים פילוסופיה על מה שהפילוסופיה מכתיבה להם הם בעצם מאשרים שאכן כן, זוהי פילוסופיה וככה חושבים וכותבים פילוסופיה.

האם הטענה בכך היא שפילוסופים הם תוצרים היסטוריים של תולדות הפילוסופיה? במידה רבה כן, אך עדיין צריך להשאיר תמיד מקום לסוכנות אישית וליכולת של פילוסופים, בסופו של דבר, גם לחדש בפילוסופיה ולהצעיד אותה קדימה עם ההיסטוריה. פילוסופים ללא ספק מתפקדים בתוך הפילוסופיה בזמנם שלהם, עם זאת, אלמלא היה לפילוסופים מה לחדש גם כאשר היה אופק חברתי למחשבתם, לא ייתכן שהפילוסופיה הייתה מתקדמת ומתפתחת כפי שהיא עשתה באלפי השנים האחרונות של התרבות האנושית. 

נגמר, שוב

"אני לא רוצה אותך בחיים שלי". והיא צוחקת.

"אין לך ברירה..." היא אומרת.

"בקרוב אני עוזב ואני לא אראה אותך יותר".

"זה מה שאתה חושב..."

ותכננתי לחפש אותה אחרי שנים, לפגוש בה במקרה בכוונה, אבל לא חלפה שעה וכבר אני מנסה להידחק בין ההמון, מבטי רץ על פני כל הפנים בבקשו פרצוף אחד בודד. ואת מי אבקש? חוח בין השושנים, כל הבחורות הללו, מבטיהן תוהים בשעה שאני חולף על ידן, והיה זה שוטר התוהה לתוכן כיסי או טרוריסט מסתער עלי בסכין שלופה, אחד הדבר הוא לי, אלף אנשים בחדר הזה, ובעבורי רק שניים. ומתי היא התפצלה? מתי הפכה הן לזו עימה אני משיח כה רבות בראשי, מסביר לה עד כמה גמורים וחתומים דברי ימינו, וזו שאותה אני מחפש כעת, שוב, מחפשה שוב, בכדי להודיעה כי תם ונשלם, נגמר, שוב. 

אף פעם בעצם לא היה כלום

"אם נתנשק עכשיו" אמרתי לה "זו תהיה טעות מבחינתך. לי, לי אין מה להפסיד בלנסות לנשק אותך, כי אם תדחי אותי אני אולי לא ארגיש נעים לידך לזמן מה, אבל אני בקרוב עוזב, ומהר מאוד אני אשכח את מה שהיה כאן. אבל את, אם את תנשקי אותי, יכול להיות שהוא יגלה, ואולי את בכלל תהיי זאת שתספר לו, ואז תאבדי אותו, אבל גם לא יהיה לך אותי, כי אני לא אהיה פה. וזו טעות עכשיו, אבל בעוד חודש? בעוד שנה? בעוד חמש שנים? כשתביטי אחורה, את עוד עלולה להצטער שלא נישקת אותי עכשיו, כי בסופו של דבר כנראה שמה שיש בניכם יגמר, אבל מה שיכול לקרות פה עכשיו ישאר לנצח, ואם לא, מה שהיה יכול להיות ולא היה, פשוט ישכח, כי אף פעם בעצם לא היה כלום".