פילוסופיה ופילוסופים

מה תפקידם של פילוסופים בפילוסופיה ובתולדות הפילוסופיה? לכאורה השאלה הזו צריכה להיות ברורה מאליה והיא נדמית במבט ראשון כשאלה די מטופשת – הרי פילוסופים הם הפילוספיה, כמו שנגרים הם הנגרות. אך במבט שני ניתן לנסות ולמצוא תפיסה מורכבת יותר של היחס בין פילוסופים ופילוסופיה.

הפילוסופיה, כתחום מחשבה וכמסורת אנושית, היא משהו שהוא גדול יותר מהפילוסופים עצמם. הפילוסופים מצד אחד כפופים לפילוסופיה, למסורת שלה, למוסכמות שלה, לפוליטיקה שלה, ומצד שני, בכפיפות הזו, הם למעשה מכוננים את הפילוסופיה, יוצרים אותה ומשמרים אותה.

זהו יחס מעניין. פילוסופיה היא משהו שמתקיים מצד אחד בראשם של הפילוסופים, שם הפילוסופיה נוצרת כל הזמן, אך מצד שני לפילוסופיה יש גם קיום עצמאי משלה שהיא חיצוני לפילוסופים, או שהוא למעשה סך כל הפילוסופים בעבר ובהווה ואפילו בעתיד, שמכתיב במידה רבה את הדרך שבה יפעלו הפילוסופים.

למשל, מי שכיום בא מהמסורת של הפילוסופיה של המדע לא יהיה מובן לחלוטין למי שכתב במסגרת של הפילוסופיה היוונית. אלו יהיו שני פילוסופים שונים לגמרי מכיוון שהם פועלים במסגרת של שתי פילוסופיות שונות לגמרי זו מזה.  

במובן הזה פילוסופיה דומה מאוד למסגרות תרבותיות אחרות של האנושות כמו למשל הדת. הדת והפילוסופיה הם מבנים מחשבתיים שנוצרו על ידי בני האדם וששולטים על בני האדם. הדמיון האנושי הקולקטיבי יוצר דבר מה שהוא גדול ממנו ומשתעבד אליו. כאשר פילוסופים כותבים פילוסופיה הם עושים את זה מתוך המסגרת המחשבתית של הפילוסופיה בת זמנם, צורות חשיבה, אופנות ומוסכמות שמהם הם אינם יכולים להמלט לחלוטין, וכאשר הם כותבים פילוסופיה על מה שהפילוסופיה מכתיבה להם הם בעצם מאשרים שאכן כן, זוהי פילוסופיה וככה חושבים וכותבים פילוסופיה.

האם הטענה בכך היא שפילוסופים הם תוצרים היסטוריים של תולדות הפילוסופיה? במידה רבה כן, אך עדיין צריך להשאיר תמיד מקום לסוכנות אישית וליכולת של פילוסופים, בסופו של דבר, גם לחדש בפילוסופיה ולהצעיד אותה קדימה עם ההיסטוריה. פילוסופים ללא ספק מתפקדים בתוך הפילוסופיה בזמנם שלהם, עם זאת, אלמלא היה לפילוסופים מה לחדש גם כאשר היה אופק חברתי למחשבתם, לא ייתכן שהפילוסופיה הייתה מתקדמת ומתפתחת כפי שהיא עשתה באלפי השנים האחרונות של התרבות האנושית.