כדאי שתדע ששירים עצובים גורמים לי לבכות" היא אומרת, היא כמוך, אני חושב, גם את בוכה בשירים עצובים, ובשנייה שהיא מפנה את הגב אלי אני מפסיק לחייך. עכשיו היא מתיישבת לידי, מנשקת את הצוואר שלי, אם היא רק הייתה רואה את המבט שלי, אני לא חושב שהיא הייתה ממשיכה, מי הייתה מנשקת למישהו את הצוואר בזמן שהוא בוהה בקיר, אף פעם לא בהיתי בקיר כשהייתי איתך. עכשיו אנחנו מתנשקים, והיא שואלת שנייה אחרי "מעניין איך זה להתנשק עם עיניים פקוחות? אף פעם לא עשיתי את זה, אני תמיד עוצמת את העניים" אבל אני נישקתי אותה עם עיניים פקוחות, תמיד אני עם עיניים פקוחות, אני לא יודע, ככה זה אצלי, אני לא מסוגל לדמיין עם עיניים עצומות. "זה שיר יפה" היא אומרת, כמו אומרת זה שיר שאני חושבת עליך כשאני שומעת אותו, "כן" אני מסכים כאומר זה שיר שאני חושב עלייך ולא עליה כשאני שומע אותו. אני מנשק אותה, ומיד הגוף שלה מתנועע, לא לזה התכוונתי, אני חושב, רק רציתי לנשק אותה, אבל היד שלה במעלה החולצה שלי, כנראה שאני צריך להמשיך לנשק אותה, אני חושב. והשיר הזה, באמת שיר יפה, וכנראה אני כמוך, גם אני בוכה בשירים עצובים, וכנראה שאני גם כמוה, כי גם היא בוכה בשירים עצובים.
******
הבוקר, הקצתי, וגללתי את שמיכתי מעלי, הזקפתי מעל מיטתי ונעמדתי, למרות שיודע אני יפה כי עתיד אני למות. כיתתי רגלי אל חדר הרחצה, שטפתי פני וגילחתי את הזיפים שצימחו עליהם, למרות כי יודע אני יפה כי עתיד אני למות. מזגתי לעצמי קפה והצתתי סיגריה, וקראתי בריפרוף את עיתון הבוקר, למרות כי יודע אני יפה כי עתיד אני למות. אחזתי בשפורפרת הטלפון, וצלצלתי אל זו שאהבה נפשי בנסיון לאחות הקרע שנתגלע בין שנינו, למרות כי יודע אני יפה כי עתיד אני למות. שבתי אל מיטתי והחלתי בקריאת ספר שכבר הספקתי לכלות את רובו, למרות כי יודע אני יפה כי עתיד אני למות. עתה יושב אני ופורש מגילות לבבי מעל לדפים אלו, שכן יודע אני יפה כי עתיד אני למות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה