לשנוא אותך ושני קטעים אחרים

**לשנוא אותך. לשנוא אותך זה אהבה בלא עתיד, אהבה על ערש דווי ברגע אחד של התפכחות בטרם תגווע. לשנוא אותך זה געגוע בלא תקווה, רעב שלעולם לא יפטר.

לשנוא אותך זה הרצון לכתוב לך, והמכתבים הגודשים את מגירתי בלא שימסרו. לשנוא אותך זה אותו כמעט מגע נעלם בלילות בודדים, שכבר פסק מלעורר ערגה, ועתה הוא אך כואב משאינו אמיתי.לשנוא אותך זה לתהות היכן את כעת, ושוב לא בכדי לחפשך שם, אלא בכדי להרחיק לברוח משם ככל שאוכל.  לשנוא אותך זה בהייה במחוגי השעון ולוח השנה, לפלל כי יחישו הילוכם, רצון להתבגר, להשתנות, שוב לא להיות אותו ילד שידעת, ושאהב אותך. לשנוא אותך זה להביט לאחור, ולהבין כי לא היו אלו ימי זוהר ויופי, ולהרחיק מעלי אותה סכלות סנטימנטאלית, ולהבין, כי היית ועודך, מרושעת, מכשפה, זונה, ואותו לב שפיעם בעבר את שמך, כלוא היה במחבוש שקרייך. לשנוא אותך זה אהבה בלא עתיד, אהבה על ערש דווי ברגע אחד של התפכחות בטרם תגווע.

**אין האהבה עומדת בפני עצמה, ואין היא חלק מן החיים, כי אם כלי שרת בידי אלו, שהשעמום וחוסר התוחלת המאיסו עצמם עליהם, ויבקשו לעוצמת טירוף לכלות בו נפשם, למען לא תשוב עוד זו להיות ריקה באבדון הבנאליות.

*בגשם הראשון תמיד אחשוב עליה. עת השמיים שנתקדרו מתחילים להטיח טיפותיהם על האדמה, מיד אדע לצייר פרצופה ברגע זה.מתחייך חיוך ילדותי של אושר, עטופה חולצה עבה ומתפנקת כחתול בתוכה, לחייה מאדימות מקור ושימחה. יוצאת החוצה ומבטיה לשמיים, מניחה לטיפות להתנפץ על פניה ולהרטיב את שערה. תמיד, בגשם הראשון, יודע אני מה היא מרגישה, ואין זה משנה היכן נהייה , וכמה זמן יחלוף בלא שנחליף מילה, הגשם הראשון תמיד יגרום לי לחשוב עליה.