* היא אמרה לי להביט על הירח. כשיצאתי החוצה נגלתה לפני הלבנה, כדור צהבהב בשיפולי הרקיע, אכן מרשים ונדיר ולא בכדי הפצירה בי לחזות באספקלריה זו. אך דבירם מסוג זה, אם ניתנת אליהם הדעת, ומופנית תשומת לב אליהם למען יחזו אנשים ביופיים, אם דעה נחוות או קריאת התפעלות נאמרת, נלקח כל היופי מן המחזה, שכל מהותו בספונטאניות ובאותו זרם רגשות הנדרך בלב עת פתע סובבים ומגלים מראה שכזה. אך הלילה, היה זה הירח היפה ביותר שראיתי מאודי, שכן ידעתי בוודאות שגם היא מביטה בו.
** גשם שטף את הרחוב בחוץ. מצאתי תירוץ לצאת החוצה בלי כל סיבה. הגשם שוטף את הכל, מנקה, אבל הליכלוך על המדרכות הוא משני, הגשם מנקה את הרחובות מאנשים. הם רצים הביתה, בראשים חפויים, תחת כובעים ומטריות, בתוך מכוניות המנפצות את השלוליות, מטיחות עוד מים לאוויר. רציתי להרטב, להספיג את בגדי במים שנופלים מלמעלה, קיוויתי שאולי הם ינקו אותי. בחזרה בבית יצאתי מהמקלחת, לבשתי מכנסיים והשארתי את המגבת על הכתפיים, מביט דרך החלון, ידעתי שאת אי שם בחוץ. הגשם כמו הפך את העולם לרציפות אחת רטובה של מים, ובתוכם, שנינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה