כמה יפה העצב. איזה כיף, לשקוע בעצב, להתמכר למלנכוליות, בחושך, עם מוסיקה וסיגריה. לחלום, איך הכל יהיה טוב ואיך כבר לא יהיה לך אכפת.
תוגה יפה לבד. אנשים, רק מפריעים לעצב, שואלים, מציקים, קורעים קרעים בבועה שאתה מנסה ליצור מסביבך.
כמה טוב, שאפשר לברוח, תמיד, רק צריך משהו שישלח אותך לשם, ותוכל לשקוע, בעצב שלך, בחושך, עם מוסיקה וסיגריה, ללכת לאיבוד בתוך הדכאון, לצעוד גאה במצעד המלנכוליזם הפרטי שלך, לנצור את הרגע, שחולף, עד המצעד הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה