כמה זמן שאין אלו עיניי הרואות אותך? את
התווים שכחתי, אך האצבעות את התנועות עוד זוכרות, זוכרות את המנגינה, כיצד לנגן את
שירייך, זמר קולך שלחש לי, הולך ומתרחק. ואולי עלי לברך על שאין זיכרוננו מושלם,
ואין הוא מושלם, שאם לא היה פגום, אם לא נתון לשחיקה, אם לא היו צבעיו דועכים
וחדותו מקהה, ודאי היו אז כל שעותינו מלאות כאב מחד וגעגוע מאידך. והאם אותך אני
כואב או מתגעגע? חושב על השעות לצידך או הרחק ממך?ובעוד אלו הראשונות חתומות לעד,
קפואות בקורותינו, הרי שהאחרונות הולכות ומתאספות, הולכות ונערמות זו על גבי זו
ואינן חדלות להרחיקך ממני, לטשטש את פנייך, לעמעם את קולך, להפיג ריחך ולמחות
טעמך, ועדיין, מעשה קסם, חיה את גם באלו וגם באלו, גם אז וגם ממש כאן עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה