לשקריי אל לך להאמין, כי מילים יהיו הם בלבד.
לו ידעת, כיצד הייתי מנשקך, לו אך יכלת לדעת, שיפעת רוך לך קודחת בשפתיי, ובידיי הליטופים לך שלא ידעו כותרות לילך בידי רוח ערביים, ושפתיי גומעות חומך ומושכות שהייתן עלייך ומי ידע אם תענוגי או תענוגך על נסם נישא. כה אוהב, כה אוהב, תדעני בהתמסרותי המוחלטת להעתר לבבך ליפעות כמיהתי מבעירות הליל.
מלאכית רעה, קירבי אלי, קירבי! בעבר רשפים שילחת בנפש זכה, ובערוב הימים נשפת מלוא ריאותייך משדימית כי לדעוך ביקשה האש, ואילו היום, בערת שמש עצמה ניכנה לך בידיים על שיפולי גופך. תאווה ידעת בלא שחשת, וזמר לך בלא ששמעת, וכמיהה לך בלא שטעמת, דמעות זלגו ודם הוקז ולא הרחת, ואני עמדתי לפנייך בלא שראית. וכל פעם שלנשקך ביקשתי, כל רטט בחזי וחולשה ברגליי, כל מפחת נפש ניכונה לבוא אעניק לך היום. אנשקך בעבור בכורת יופייך לקהל אישוניי המשתאה, אנשקך בעבור החיוך שנחייך ראשון בעבורי, אנשקך ריגשתי האופטימית בליל הקיץ ההוא, אנשקך על דעיכת רוחי, אנשקך על כלאי שבנית, אנשקך על שהיית עמדי לענותי בכל השנים, אך לא אנשקך בעבור לילה זה, וגם לא לזה שיבוא אחריו, לא יפתי, חוב בידייך לפרוע, אך חוששני, כי אף נצח עצמו לא יהיה סיפק בידו להעניק לך די גיפופי אהבהבים לשם כך.
עוד אודך עשן, ובנימי מחל הקרח פושה, וכמה הייתי נותן לשוב ליופי ההוא, לרגעים הקסומים הללו שלך בזרועתיי ומילים שבעבורנו נכתבו ממלאות החדר, כיצד קורן החושך בגופותינו הנמזגים. רק לאהבך, רק לאהבך, אוותר בחיים, אחוס נשמתי מידיי הלופתות גרונה. לבקשך, לבקשך לעד! לבקשך עד אשרף כליל, עד לא אשא עוד שירת נימפות זו ואטיל עצמי הימה, עד לא יושם עוד עקב בצד אגודל פעם נוספת ויקרסו הברכיים, לבקשך עד תהיי שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה