"מה קרה לך בן-אדם?!" הוא נזף בי אחרי שהיא הלכה זעופה.
"מה?" הגבתי, מנסה להדגיש שוויון נפש סטואי.
"קצת טאקט, מה איתך? נימוס בסיסי, בחיים לא ראיתי אותך מתנהג ככה למישהו, אני לא הייתי מסוגל לדבר ככה למישהי, ועוד כזאת כוסית. מי זאת בכלל?"
"אתה לא רוצה לדעת, והיא גם לא כזאת כוסית."
"כנראה שעם הנימוס הלכה גם הראיה שלך! נו קדימה, שפוך, מה הסיפור עם הבלונדה?"
"יש לנו הרבה עבר ביחד..."
"נו..."
"הכרתי אותה לפני שלוש שנים. לקח לי יומיים להדלק עליה, חודש להתאהב, שנה לעשות משהו בנידון ועוד שנה להתגבר עליה" הדלקתי סיגריה תוך כדי דיבור "לא משנה, בסוף זה נגמר".
"איך זה נגמר?" הוא הקשה.
"דכאון, בכי בלילות, סמים, הרבה סמים, הרס מוחלט, אה כן, וספר" קמתי ללכת.
"ספר?"
"כן, היא קראה ספר". אמרתי ויצאתי מבית-הקפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה