בהמשך לליין הפוסטים של "הקורסים ששינו את חיי" אני רוצה הפעם להקדיש מספר מילים לקורס שלמדתי בסמסטר הקודם –"תולדות האמנות א'" ושאני לומר כעת, מן הסתם, "תולדות האמנות ב'".
אמנות, לפחות בימינו, נתפסת כמשהו שהוא קצת מנותק מהחיים, נחלתם של בורגנים שיש להם טעם או לפחות רצון להפגין את המעמד שלהם דרך טעם (את זה בורדייה אמר) דרך זה שהם צורכים אמנות ומראים את עצמם בתערוכות אמנות או הופעות כאלו ואחרות שנחשבות למיועדות לבעלי טעם אמנותי או לפחות מתומחרות בהתאם.
אבל אמנות הייתה מאז ומתמיד חלק אינטגרלי מהתרבות, והדרך של התרבות לשקף לעצמה את עצמה, ובדרך גם בעבור הדורות הבאים. דרך תולדות האמנות אפשר פשוט לראות את תולדות התרבות (במקרה של קורסי תולדות האמנות, בעיקר את התרבות המערבית). אם ניקח לדוגמה את השינויים בין האמנות היוונית והאמנות הרומית לימי הביניים ואז שוב לאמנות הרנסנס אנחנו מסוגלים להבין בצורה מדהימה את השינויים שעברו על החברה האירופאית בתקופה הזו, את סדרי העדיפויות וממש את הדרך שבה אנשים תפסו את המציאות סביבם דרך הביטויים של זה באמנות.
משהו שלא נלמד בקורס תולדות האמנות אבל אני השלמתי לבד אחר כך הוא השינויים באמנות של ימינו. פופ ארט, למשל, הוא סגנון אמנות שהרבה מאוד זמן הסתייגתי ממנו אבל כנראה רק בגלל שאני שמרן. עכשיו אני מבין שאמנות פופ-ארט היא חלק מהותי מאוד מהתפתחות התרבות המערבית בתקופה המודרנית ובעיקר בתקופה הקפיטליסטית שבה אנחנו נמצאים. אמנות הפופ-ארט מייצגת את התחושה של דריסה בידי תרבות הצריכה, וגם סוג של כניעה אירונית לה. זוהי רק דוגמה אחת לדרך שבה אמנות משתקפת ומשקפת את המצב של התרבות שיוצרת וצורכת אותה. אמנות תמיד נוצרת ברוח התקופה ובעבור בני האדם שחיים באותה תקופה, ועל כן אמנות היא דרך מעולה להבין את התהליכים ההיסטוריים והשינויים שעוברים על המין האנושי בתקופות שונות. ועם כל זה, צריך כמובן גם תמיד לשמור על הערך של אמנות לשם אמנות, ופשוט ליהנות ממה שיש לה להציע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה