אחת השאלות המעניינות לטעמי בכל הדיון בנושא של תקשורת המונים היא האם תקשורת המונים יוצרת בהכרח תרבות המונים, דהיינו תרבות אחידה והומוגונית שצורכות את אותם תכנים ועל כן, בעצם, חושבת ורוצה את אותם דברים על חשבון הגיוון והפלורליזם. השורשים של המחשבה כי תקשורת המונים יוצרת חברה המונים נעוצים בעובדה הפשוטה לפיה תקשורת המונים, מעצם הגדרתה, היא אמצעי תקשורת שמעבירים מסר אחד, ממקור אחד, אל הרבה מאוד אנשים שמקבלים את אותו מסר, לכן קוראים לזה תקשורת המונים. לכאורה התשובה לשאלה שלי היא ברורה כי כאשר כולנו מחוברים אל אותם אמצעי תקשורת המונים וצורכים בדיוק את אותו דבר אנחנו ניטה בסופו של דבר להיות אחידים. השורשים של המחשבה הזו, וגם הראיות המאוד משכנעות לה, נעוצים כבר בפעם הראשונה שבה הומצאה תקשורת המונים, דהיינו המצאת הדפוס. בנדיקט אנדרסון ("קהילות מדומיינות") טוען כי המצאת הדפוס, תקשורת המונים הראשונה, הייתה אחת הסיבות המרכזיות לעליית הלאומיות באירופה מכיוון שלאחר המצאת הדפוס אנשים במקומות שונים יכלו לחלוק תכנים אחידים.
אולם אני לא בטוח כי תקשורת המונים בהכרח יוצרת תרבות המונים. הסיבה לכך היא שיש כשל מסוים בראייה לפיה מסר מסוים שמועבר להרבה אנשים דרך תקשורת המונים בהכרח נקלט, מתפרש ומתפקד באותה הדרך כדי ליצור תרבות המונים אחידה. אנשים קולטים מסרים העוברים אליהם דרך תקשורת המונים בדרכים שונות התלויות באישיות שלהם, בהקשרים החברתיים, אתנים, מעמדיים, מגדריים ועוד שבהם הם נמצאים. אקדמאי אינו מבין תקשורת המונים כמו שאדם לא משכיל מבין אותם, אישה אינה מבינה את התכנים שמופצים על ידי תקשורת המונים כפי שגבר מבין אותם, אדם מבוגר אינו מבין אותם כפי שאדם צעיר או ילד מבין אותם. אנשים אינם צורכים מידע המועבר אליהם באופן סביל, לפחות לא כולם, אלא מקיימים עימו סוג של משא ומתן ומפרשים את המסרים שמועברים דרך תקשורת המונים בדרכים שונות ומגווונות, והדרך אל יצירת תרבות המונים היא ככל הנראה עוד רחוקה ואולי לעולם לא תגיע, בתקווה, זה עלול להיות משעמם למדי. לסיום ניתן לציין כי תקשורת המונים משנה כיום את פניה עם עידן האינטרנט שמציע מגוון אישי גדול יותר, וכבר מזמן זה לא המצב שכולנו צורכים את אותם תכנים דרך המדיום של תקשורת המונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה