* משוררים , אוהבים, חולמים, חוטאים, נואפים, שונאים, רוצחים, ימלא לילה זה מכל זן וסוג. ספון בחדרי ורק עשן הסם משמש לי רע ורע, אשקיף אל הרחוב השומם בשעה מאוחרת זו, וחימה נמלאת בי על הכל. לשם מה כביש זה במרכזו של הרחוב? לאן יוכלו בריות לנסוע, הרי לא יהיה מקום רחוק דיו אליו ניתן לנוס עד יימחה זכר קיטון זה נורא. לשם מה מדרכות? איזו סיבה תמצא להשמר מן המכוניות הדוהרות על האספלט? איזה אדם יימצא היוכל לספקני עם תשובה מדוע לא להטיל גופי לגלגלי המכונית הבאה שתשעט במעלה רחוב זה?. לשם מה כל העצים הללו? כלום באמת יאמין אדם כלשהו כי יהיה בכוחם לעשות ארמון זה של כיעור לדבר מה נעים יותר למעבר בריות?. לשם מה פנסים אלו? מדוע לא לבכר עלטה? מה יימצא כאן עליו ראוי שיישפך אור ויציגו לעיני המשטנות כל עצם וכל אדם?. ומה אודות כל הבניינים הללו? הבאמת סבורים בני האנוש כי לעד יוכלו להסתתר? לעד לנוס ביושבם במקומם, ומה אוצרים בחובם מאסות בטון אלו? תיעוב וזוהמה, חלומות שבורים, שירה גרועה, וכיעור, רק אלו יימצאו כאן הלילה, ברחוב זה שלי, נשקף מחלוני.
* את הלכת ונותרתי לבדי. ואולי בעצם, הייתי אני זה שהלך, ואת פשוט לא באת בעקבותיי. אז מה קורה איתי היום? אני חושב עלייך הרבה, את בטח יכולה לתאר לעצמך, שמח שאת רחוקה כל כך ומקווה לראות אותך בכל מקום. התקשרת עכשיו, אני לא עניתי, תודה לאל על שיחה מזוהה, אני יכול לברוח ממך ועדיין לדעת שאיפשהו נשארתי גם מאחור אצלך, או לפחות המספר שלי, או לפחות הרצון שלך לדבר איתי, לדעת מה לעזאזל קורה איתי, מה עובר לי בראש, למה אני לא רוצה לראות אותך יותר, למה לעזאזל אני אוהב אותך כל כך, כן, עדיין, אוהב אותך כל כך. את היית בסדר גמור, אני הייתי בן זונה, אבל משהו בתהליך השתבש כי עכשיו אני זה שמסכן,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה