קשה להבין שאנשים הם לא כמוך. אני מסוגל לראות אותה, מתיישבת מול המחשב בחושך, מכניסה דיסק ומדליקה סיגריה, האצבעות מחליקות במהירות על המקלדת, אין זמן לעצור אפילו בשביל לתקן את השגיאות, חייבים להוציא הכל לפני שזה נעלם. אני מסוגל לראות אותה, מסתתרת כמו גנב בלילה, מגניבה מבטים ימינה ושמאלה, לראות אם מישהו מסתכל, ואז מוצאת איזה פינה אפלה, מוציאה שקית מהכיס ודף נייר, ותוך כמה דקות של הכנה היא כבר במקום אחר. אני מסוגל לראות אותה, באמצע הלילה שוכבת המיטה, בוהה אל התקרה ולא מצליחה להרדם, בוהה אל התקרה ולא מצליחה לבכות. אני יכול לראות אותה, בנקודה הזאת בדיוק באמצע העולם, כשהכל פרוס מסביב, והיא לא יודעת לאן ללכת, כי כל כיוון טוב ורע בדיוק כמו האחר.
כואב להבין שאנשים הם לא כמוך. אני יכול לראות אותנו מתעוררים בבוקר, אני קם מהמיטה, ונותן לה נשיקה, והיא רוטנת כי היא רוצה להמשיך לישון, אני קם ומדליק סיגריה של בוקר, מסתכל על עצמי במראה, ורואה פרצוף שמח, כי המגע והריח שלה עדיין דבוקים אל הגוף שלי, מהלילה. אני יכול לראות אותנו, על פסגה של הר תחת שמיים זרועי כוכבים, מדברים, ותחת האור הזה, היא אפילו יותר יפה, ומול כל מילה שיוצאת לה מהפה, אני מפחד לדבר, כדי שלא תחשוב שאני מטומטם. אני יכול לראות אותנו, גופותינו לחוצים, וכל כמה זמן אני צריך להרים את ראשי, בשביל להיזכר כמה היא יפה, ולהאמין, שכל זה אמיתי.
צריך להבין שאנשים הם לא כמוך. אני עכשיו מסתכל עליה מרחוק, רואה אותה צוחקת ומחייכת, ואני, אני לא ממש רוצה לחייך עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה