הדבר הראשון שהעתיק את נשמתי היה מראה פניה, אותן פנים מסותתות כביד אמן, עורה בהיר וחלק כשלג בן יומו שרגל אדם טרם הספיקה להכתימו. עיניה בצבע טורקיז הידוע לקומץ יורדי ים ותיקים, כים רוגע לפני אחד הציקלונים הקשים יותר, עיניים כה עמוקות, בעלות כזו הבעה המזמינה אדם לטבוע בהם עד אובדן כל תחושה וזיכרון. מצחה עומד זקוף וגאה, שפתיה החשוקות באופן טבעי בוהקות בגוון ורדרד טבעי ומאחוריהן מציצות שיניים צחורות בלובן בוהק. שערה כהה ונדמה יותר כגלים מאשר קובץ שערות מחליק על כתפיה ומתבדר בקצב אחיד לכל אורכו. בנקל יכול אדם הרואה את פניה לטעות בחושבו שהוא מת ופניה הן פני מלאך הבא לקדמו אל שערי גן-עדן. כה יפות היו פניה, כה מלאות הבעה וחוכמה, לפי מראה פניה היה מחליט האמן הממוצע כי חיפושו בא אל קיצו והוא מצא את אשר חיפש כל חייו וכי כל יופי שיבוא אחריו ידהה ויחוויר לנוכח אור פניה של אותה יפיפייה שהילכה כעת לפני.
מבטי השני הוענק לגופה שדמה לפסל אלה יוונית יותר מאשר לאישה בשר ודם, קימורים כה חלקים ומושלמים, רגליים חטובות וחזה שדמה לעכוז מלאכים[1], רגליה היו נתונות במכנסונים כה קצרים שנדמה שאם ימשכו ולו עוד מעט כלפי מעלה יציץ טבורה תחתיהם, חולצתה נתפרה באופן חסכני מפיסת בד זעומה ביותר שלא השאירה מקום רב לדימיון, כפות רגליה בנעלי עקב מאסיביות וכל הויית גופה זועקת אקסהביוניזם וחשפנות גובלת בפורנוגרפיה קלה. דבר מה היה בהילוכה שרמז כי משלימה היא עם לבושה זה בחוסר ברירה ומהעדר יכולת להילחם בדבר הגדול ממנה, בין אם היה זה האופן שבו התכנסה בעצמה בכפיפות גוו טבעית שפינתה תכופות את מקומה לנסיון זקיפות בכל פעם שנזכרה אותה יפיפייה פחדנית כי עליה לזקוף את גבה על-מנת לחשוף את חזה אל קהל לא ברור, ובין אם היה זה באופן שבו ניסתה ניסיון נואש למשוך את מכנסוניה כלפי מטה אך ללא הועיל כיוון שטווח תנועתם היה מוגבל לאזור חלציה בלבד.
ישבתי והבטתי בה, וניסתי לחשוב מדוע ספק אלה ספק בת-אדם זו נותנת עצמה במצב כזה של חוסר אונים חשוף ומדוע עליה להציג לראווה את גופה באופן כה מוקצן ובהמי משהו. תשובה לשאלתי לא אחרה לבוא, מתחת לסנטרה של אותה בת-אלים נמתחה לה צלקת ורדרדה. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה