ארבעה פרגמנטים

** שם, בקצה השני של המיטה, יופי נדיר, יופי מושלם, מביט בי בפנים חתומות. לקלוף אותה, מסיר שכבה אחר שכבה, צולל עיוור לתוכה, מחפש לגעת, לדעת, להרגיש. לחוות כל נים מנימי נשמתה, ומה הוא זמן כשאומרים אהבה? רצף הגיוני מחוויר לעומת התעלות הנפש של מגע חטוף, מבט חודר, כשאני נמס, מחשבה ממני והלאה, למעט היא, המשתלטת עלי וכובשת אותי. הלילה, אני שלה.

1.הסכנות הכרוכות בנסיון לעוף, מן הסתם, ידע כל ילד קטן לעמוד על האפשרות האווידנטית של התרסקות בכל נסיון לנסוק מעבר למותר על-ידי כוח המשיכה. ועם זאת, למרות בהירות וממשיות הרצפה על כל קשיותה המוכנה ומזומנה לפיצוח עצמותיו של האיקארוס התורן, אשא עיני מעלה וליבי יצא אל השחקים. המיידיות הכמעט ודאית של המוות הכרוך בניסיון לעוף אינו מונע ממני להאחז בשביב התקווה והחלום, לשעוט יום אחד במרומים. בחוסר התקווה המפוקח, התסכול הרציונלי, אין בכדי לפגום בחלום המוטרף וחסר התקווה שלי, להתרומם ולהתנתק מכבלי הרציונליות הממארת, ולקבוע ממלכתי בשמיים.

2. נהיה אחר מזוכיזם, AD ABSURDOM, כמסתבר והולך ומתבהר. ויאמר, טועה טעות אחת, אנושי, טועה בשניה, אוויל. בת צחוק שחוקה זוקפת ראשה המלגלג, שוב נפל הכסיל בפח יקוש שטמן הוא לעצמו. תר ומצא אחר הרגש במורדיה האפלים של אכזבה ידועה מראש. היכן ימצאו לו חייו אם לא בסבל הדחייה, גואה ומפעפעת, דורכת כל נים מנימי נשמתו הזועקת לייסורים. מבט מרחם מעל ללב אדיש, משלח אותו לדרכו, לחלוחית קלה מבשרת על דמעה שלעולם לא תעזוב את זווית העין, אלא תערפל ראייתו, לשביעות רצונו.

3.ניכור, מה הוא? רע או טוב, מצב ביניים, אסון או פתח לעתיד אופטימי? פלוטינוס, הגל, רוסו, מרקס, או בובר ואולי הניכור הוא הוא האבסורד של קאמי? יגידו אלה, ויכבירו אלה וישובו ויוסיפו, והמשתמע, הניכור קיים. 

4. מקיץ בבוא בוקר, ומה ימשכני מהניתוק המנחם של מיטתי, אם לא היא. מתלבש, כאשר היא במחשבותי, פותח ספר, וכתמיד היא מלווה אותי, הולך, ומבטי סוקר את הבריות, מחפש אחריה. אוכל, שותה, נושם, חי, בשבילה.