אז יש לי אהובה חדשה, או מאהבת, או חברה, או לפחות מישהי שאני ישן איתה. והיא לא את, אבל, היא גם לא היא, לא היא עצמה, לא בשבילי. היא צל, בכל פעם, בכל בוקר, צל בסמטה, צל שאני מקווה שאת תתגלי מאחוריו, אבל הוא נשאר רק צל. וכל לילה, אני ישן איתך, ומתעורר איתה, ואני שונא אותה בשל כך, כי אני חי איתה וחולם עלייך.
ולא מפריע לה שאני לא מתגלח, ולא שאני מעשן, גם לא סמים, למרות שלזה היא לא מצטרפת אלי. והיא כבר יודעת מה אני אוהב, לפחות כך היא חושבת, והיא מנסה לשמח אותי, ורק עושה אותי יותר אומלל. והיא מנסה לדבר איתי, בלילות, אחרי שאנחנו שוכבים, ואני עונה לה, מדבר איתה, אבל לא אומר לה כלום. וחשבתי שהיא תיקח אותך הרחק מכאן, חשבתי שהיא תכה אותך עד שתברחי, אבל אני עדיין, עדיין מנסה להרגיש אותך בעור שלה, להריח אותך בריח שלה, לטעום אותך בשפתיים שלה, לשכב איתך כשאני שוכב איתה, ומשום מה אני לא מצליח, לא באמת מצליח לשכוח אותך, כי אני לא מצליח לאהוב אותה בלאהוב אותך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה