1. נשיקה ומוות. כי אהבתיך. איני רוצה בך, אלא בזכרונך. לטעום את טעמך ולא לראותך לעולם.
אוהב אותך לעד, אם רק לא תהיי בין החיים. טעמך, ריחך, שידבק בי כל עוד נשימה באפי. תמיד ארצה בך, ונפשי תצא לטעום פעם נוספת את שפתיך, וכך, חמדת נפשי, אוהבך תמיד. נוכחותך תדבק בי, במחשבותי, כל יום מימי חיי. נשקיני והסתלקי, איני רוצה לחוות דמותך יותר, אלא במחשבותי, שכן את מושלמת, בחלום בלבד. הטביעי בי זכרון אהבתך, ולעד עזביני, ותחיי כחלום הנשגב מכל. חייך יהרגו אותך, כיוון שאהבה מוחשית אליך תמות, בעוד שאהבה ללא מימוש תחייה לעד. לבי יוצא אלייך, ולא יעבור יום בו לא אשייט בזכרוני ואתרפק על מגעך. לכן, אהובתי, נשקיני ועזבי.
2. אני לא רוצה לחייך. גנבת לי את הרצון לשמוח. ואיך אני יכול לחייך עם ההרגשה הזאת, המועקה הבלתי פוסקת. כשאני לא יודע מה לעשות עם עצמי, כשהלב פועם בקצב מטורף והיד רועדת. ואני משתגע, אני משתגע, הכל בגללך. אני לא יכול בלעדייך, ולא יכול איתך. אין לי חיים בלי המחשבה עלייך. אני פשוט לא יודע מה לעשות, מה לעשות שהכאב ייעלם, שאת תעלמי, שתצאי לי מהראש. שיפסיק, רק שיפסיק. אני לא יכול להגיד לך, מה אני כבר יכול להגיד לך, לספר לך הכל?.
אני לא מאשים אותך. אין לך שום דרך לדעת, וגם שוב דבר לעשות. אני רק מקווה שתיהיה שמחה איתו וששניכם תיחנקו ביחד.
אני לא מאשים אותך, אני גם לא כועס ולא עצוב. פשוט לא בא לי לחייך.
3.עוד דמותך חקוקה במוחי, זכר ריחך רודפני, הד קולך עדיין מהדהד באוזני. זה עתה נפרדתי מעלייך, וכבר אוחזים בי געגועים. נפשי יוצאת למגעך. המרחק בנינו שגדל בן רגע, נותן את אותותיו, מה לא הייתי נותן בכדי לעצור את גלגלי השעון, להקפיא את חיוכך בשעה שנפרדת מעלי. את דיבוק, רודפת את נפשי, וממאנת להפרד ממשכנך בללבי, או שמא אני הוא זה, המסרב להרחיק את זכרך מעלי.
כל שרציתי הערב, זה מגע, מילה, מבט, שאוכל לשלוח אלייך, בכדי לחדור אל ליבך, לספר לך את דבר אהבתי אלייך. אך ידי נותרו בכיסי, פי אילם, ומבטי כבוש ברצפה, והנה שוב את מתרחקת ממני, וכל מה שנותר בידי לעשות הוא להביט בדמותך ההולכת ממני, ולפנות לאסוף את שיירי לבבי מן הרצפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה