כבר בפתח דברי, ארהיב עוז ואקבע קביעה, שתהיה בלתי מבוססת בעליל, כיוון שתחסר כל שמץ של הוכחה או טיעונים שיבואו לאמתה, אך דומני שלא ימצא אדם שיחלוק עלי בקביעת אבן בסיס זו, שלמעשה מהווה את נקודת המוצא לכל מכל וכל. בבסיס כל מחשבה אנושית עומדת התהייה, השאלה הנצחית היא המניע. זה כמה שנים שנפשי יוצאת אל הפילוסופיה וטורח אני לקרוא בעיון רב כל פיסת נייר כתובה הנופלת לידי ועלולה בדרך כלשהי לספק לי עניין כלשהו, וכך בקיא אני במידה מסוימת בתמונה הכללית של היסטורית החקירה האנושית, החל מהפילוסופיה היוונית, דרך ההוגים של ימי הביניים, תורת ההכרה של המאות ה17 וה18, המהפכות שאקזיסטיניאליסטיות של ניטשה וממשיכי דרכו וכן מתחיל אני להתעניין בהגות פיזיקלית ומתחיל להתוודע לרעיונות מעניינים מאין כמוהם כמו תורת הקוואנטים והכאוס, ורעיונות על מוצא היקום ומבנהו. אך עם כל הידע שצברתי ועודני הולך וצובר, מודע אני באופן מכאיב לעובדה שכל צבירת הידע שלי, שאיני מתבייש להודות שגאה אני בה גאווה גדולה, היא בבחינת שיכשוך רגלי בברכה עמוקה מאוד, שרק עתה מתחוורים לי מקורותיה, למרות שמאז ומעולם הייתי מודע אליהם. רבות וטובות דיברו פילוסופים רבים. אפלטון, אריסטו, דקארט, קאנט, ניטשה, ניוטון, איינשטיין, הוקינג ועוד רשימה אינסופית של הוגים גדולים שלכל מוצא פיהם משמעות רבה לגבי, אך בהקשר להקדמה זו אין כל חשיבות לתוכן דבריהם, אלא למניע, לכוח שעומד בבסיסה של כל מילה כתובה מפרי עטם של הנ"ל, וזו השאלה, התהייה, המחשבה.
המאפיין הבנאלי והברור ביותר של הפילוסופיה, של החיים, הוא הרצון, הכמיהה, לאמת. ההשראה לכתיבת כל ספר ומסה פילוסופית הוא החיפוש אחר האמת, הרצון לרדת לשורשם של דברים. אפשר להגדיר זאת כמיפוי, הגדרה של הדברים, העמקת החקירה והידע לגבי הכל.
וזו המניע המוצהר של ספר, של מסע זה. אתוודה בפה מלא על הבילבול הגדול שקיים בליבי. ייתכן שבילבול זה נגרם בשל גילי ביחסית רך, אך אני מוצא שאני נקרע בין אסכולות, דרכי מחשבה ושיטות שונות. עם כל הערכתי לפיזיקאים-פילוסופים מודרניים, איני יכול שלא להרגיש שחסר דבר מאוד בסיסי בכל הגותם, שכן הם מתעלמים לגמרי מהפילוסופיה של דקארט ויום למשל, שבעטייה אין כל ערך לשום תיאוריה או דוקטורינה פיזיקלית של אף הוגה, מבריק ככל שיהיה. במהלך ההיסטוריה הפילוסופית נשארו שאלות רבות מידי פתוחות, ללא מענה, וכך מקנן בליבי פחד נאלח, כי אין כל ערך לכל דבר שאני למד, שכן הוא עלול להתבטל ומתבטל בגלל שההוגה בחר להתעלם משאלות בוערות שהפריעו לו לביסוס תאוריות שונות. קאנט פסח על כמה שאלות קשות שנשארו פתוחות בהגותם של דקארט ויום, ניטשה התעלם במפגין וביטל כל חקירה פילוסופית של האפיסטימולוגיה שקדמה לו, וכל הפיזיקה המודרנית של איינשטיין ויורשיו אינה טורחת להקדיש מחשבה ולו לשנייה לבעיות שהועלו שנים רבות לפניהם שעלולות לבטל כל דבר שאי פעם עשו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה