ובכן, מה אני? שוכב אני עם פני מעלה על כר דשא נרחב באחד הגנים הציבוריים של עירי, בוהה בתקרת התכלת שמעל ומעלה שאלה זו, ומה אני מוצא? אמנע בכל תוקף בשלב זה מלהשתמש במילה "יודע" שכן טרם יודע אני דבר, אלא אבחר לבדוק מה יש לי כבסיס ממנו אצא בחיפוש אחר ידיעה. התמונה האינסטנקטיבית שמצטיירת לי בבואי לתפוס את הוויתי היא כגוף, בעל פעילות מנטלית כלשהי הנמצא בקיום כלשהו. באם ישאל אותי אדם אחר לגבי זהותי, אגיד לו כך: אני שחר, ומוגדר אני ע"י זהותי שלמשל היא בעלת שם המזהה אותה. וזהותי זו מיוצגת ע"י גופי הנמצא במציאות שהיא עולם שלפי אמונתי הוא כוכב בתוך יקום רחב ידיים ולמעשה אין סופי. לגוף זה שלי אפשרות פעולה ותנועה במרחב זה בו אני נמצא, המוגבל תע"י החוקים הפיזיקלים של אותו מרחב. ואם ישאלו אותי כיצד אני יודע זאת, אגיד: דרך החושים, חושי מספרים לי בדרך אמפירית כי אני גוף בתוך מציאות המורכבת ממאפיינים רבים, מוגדרים לרוב ע"י חוקים פיזיקליים של חומר ותנועה, הנה כך כבר מצאתי כלי אחד בו יכול אני לעשות שימוש, החושים, המספרים לי על המציאות, המרחב והצורה של כל דבר ובכלל זה גם על מציאותי המרחבית שלי. עכשיו ישאל אותי אותו אדם, ומה מתרחש בתוכך? אבחן שאלה זו בעיון ואשיב כי דומני שאמתחתי ארסנל של ידע (אין זה ידע וודאי, וההבדלה היא אקוטית במקרה זה, כך אני מצטייר בעיני עצמי בנקודה ההתחלתית אך ברור שאין הדברים כה פשוטים והידע מוטל בספק עד שיוכח כנכון ועל כך בהמשך), דברים שמשחר חיי למדתי וצברתי ונאגרו בזיכרוני, הידע שלי מתבטא במגוון דברים המתחילים בהכרה של פרטים סביבי, כך למשל יודע אני את צורתו ומטרתו של כיסא כאשר אני נתקל בכזה. בנוסף, יודע אני לזהות עצמים ספציפיים כמו מכרים, את ביתי ואת בבואתי שלי במראה, והכרה זו מסתמכת על זיכרון של הכרות קודמת, כך יכול אני להגיד שלמעשה ידיעותי הן זיכרון מניסיון עבר של חיים שאורכם מתקרב לשמונה-עשרה שנה שבמהלכן צברתי ידיעות שעתה עומדות לרשותי במנותק מהעבר וככלי זמין להבנה של הדברים שסביבי. וכך הנה מצאתי כלי נוסף שיכול לשמש לי כעזר, והוא זיכרוני, קרי ידיעותי, המשתרעות מהכרת חפצים ועד דיקלום הגותו של ניטשה שזה עתה סיימתי לקרוא באחד מספריו וטיעוניו עוד חקוקים יפה בזיכרוני. מעבר לידיעה, יכול אני לקבוע כי יש לי היכולת לפעילות מנטלית המתבטאת בכמה מובנים. למשל, יכול אני לרכוש ידע חדש, וכך אני עושה כל הזמן, יכול אני לעשות שימוש בידע הקיים ולנווטו כדי הסקת מסקנות. כמו כן, יכול אני במסגרת הפעילות המנטלית הזו להסיק מסקנות ולברר דברים כמו למשל מתמטיקה , כלומר במילים פשוטות אני מסוגל לחשוב. ומה עוד מתחולל בתוכי? אני מרגיש, כך למשל פעמים אני מרגיש פחד, שמחה, סקרנות וכל מכלול הרגשות האלו, וכך אני מרגיש אהבה עמוקה אל נערה מסוימת ורגש סלידה מנער אחר, וכן יכול אני להגיד כי רגשות אלו משפיעות על פעילותו המנטלית ושותפות בהכתבת מעשי כגוף שכן אני מרבה לעסוק בהשפעת רגשותי באותה נערה, וכתוצאה מכך מרבה אני להתחנחן בנוכחותה ומנסה אני להתחבב על ליבה באותה מידה בה אני מבקש להתרחק מחברתו הבזויה בעיני של הנער שאינו חביב על ליבי, ולמשל יכול אני לקבוע כי רגש הסקרנות מניע אותי לחקור ולעמוד על טבעם של הדברים. וכך מוצא אני דבר מה נוסף הנמצא באמתחתי כמאפיין שלי- רגשות, שכלל לא ניתן להתעלם מהמצאותן (דבר שפילוסופים רבים עשו).
זהו כמובן תיאור סכמתי וערטילאי ביותר של עצמי כפי שאני מצטייר בעיני שלי, אך אין לו כל ערך כיוון שאין אני יכול להסתמך על דברים כפי שהם נראים לי, אלא עלי לבררם לעומקם. אך תיאור זה מעניק לי מושג על הכלים העומדים לרשותי ועתה אמנה אותם: יש לי את חושי המספקים לי מידע "מרחבי", יש לי את הידע שלי שמספק לי הכרה (ולמעשה מבוסס על זיכרון), יש לי היכולת לפעילות מנטלית- מחשבתית ויש לי הרגשות. מכל אלה עלי לסנתז דרך להבנה וחקירה בחיפוש אחר האמת. ובטרם אעשה בהם שימוש עלי לבחון אותם לעומקם ולראות מה עוד עשוי לשמש לי לעזר או למכשול או סתם כמאפיין בדרך בה אני מבקש לצעוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה