בבסיס הכל, עלי לברר מי ומה אני.
במהלך אלפי שנות הגות ביקשו רבים וטובים לעמוד על שאלה זו אך לרובם טעויות בססיות בהליכי מחשבתם כמו למשל הסתמכות מוטעית בהיסך דעת או כתוצאה של פחד על דברים שאינם מוכחים או מבוססים דוגמת מציאות אמפירית. ההוגה שלדעתי קיים את הליך החקירה בעל הדיציפלינות המחמירות ביותר והקרובות למה שמבקש אני לעשות הוא רנה דקארט. ועל כן אלך אני עתה בדרכו שלו, ואראה הכין צדק, טעה, אנסה לחדד ואמשיך את דרכו שנקטעה לדעתי באיבה.
דקארט ביקש ידיעה אחת, שתשמש כהגדרתו נקודה ארכימידית ומוצא לכל דבר שמעבר, שבהתבססו של הנקודה הוודאית הראשונה, יהיה חופשי מטעויות הודות למיתודת חקירה קפדנית וחמורה שבעצם מהותה מבקשת להיות חופשית מטעויות.
דרכו של דקארט מכונה בטרמינולוגיה הפילוסופית כ"רדיקליזם". לרדיקליזם לעניות דעתי הוא דרך מצוינת ואלי היחידה לרדת לאמיתותם הסופית של הדברים ועל כך אבאר.
בבסיס הדרך אל האמת, עלי לקבל אך ורק את מה שידוע לי בוודאות, קרי, מה שהוכח מעל לכל ספק.
הרי אם אאמין רק במה שנכון, לא אטעה לעולם, אומנם תיתכן האפשרות כי אפספס דבר מה אמיתי כיוון שכשלתי מלהוכיחו, אך באם אגשים חלומותי ואכן אבסס לעצמי תמונה נכונה מלאה וכוללת של המציאות סביבי הרי שבסופו של דבר אגיע אל אותה אמיתה שבתחילה כשלתי בלקבלה כנכונה.
בתחילה אעשה שימוש בריקליזם כ"מנקה" המסנן את מכלול ידיעותי והכלים להכרה שברשותי בכדי שאוכל למצוא את אותה נקודה ארכימידית כדבריו של דקארט ממנה אוכל לצאת בדרכי לבנות את מכלול ידיעותי כאשר בטוח אני כיסודות הידיעה שלי מבוססים מעל לכל ספק וכך כל המשתמע מהם נכון אף הוא.
השלב הראשון בהליך חקירתו של דקארט הוא ביטול אמינותם של החושים. מכיוון שרוצה אני ע"י שלילת החושים להוכיח את הרציונליזם הקרטזיאני אנסה לשלול את החושים לפני שאקבל את הרציונליזם כאמת. אך מותר לנו להשתמש ברדיקליזם כיוון שהוא תקף גם מחוץ לרציונליזם. לאמיתו של דבר, רעיון הרדיקליזם במקורו כפי שהועלה ע"י בייקון הוא אמפיריצסטי. רעיון הרדיקליזם שלפיו נקבל רק מה שהוכח כנכון תקף הן ברציונליזם והן באמפיריזם ולכן אפשר להשתמש בו בכדי לשלול את החושים. לפיכך, די במקרה פרטני אחד בו חוש מטעה אותנו או אינו מדויק בכדי שלא נוכל לבטוח בו עוד, ובכדי לראות אם החושים אכן מטעים אותנו או שמא הם אמינים אבדוק אותם ואראה האם הם עלולים להוליך אותי שולל.
נתחיל בחוש הראיה. אקח בידי עיפרון, הנראה כישר ושלם, ואכניס אותו לכוס מים, והנה נדמה לי שהעפרון נשבר או לפחות התעקם, אך כאשר אוציא אותו מן המים אראה כי הוא שלם שוב. חוש הראיה אכזב אותי וגרם לי להאמין כי העיפרון שבור בזמן שהוא היה שלם. אך יכול לבוא כנגדי אמפיריציסט ולטעון כי ייתכן ויש תכונה של המים הגורמת לצורתו של העיפרון להשתנות ולפיכך הוא אכן משתנה ואין חוש הראיה שלי מטעה. אומנם טענה זו נשמעת מופרכת משהו אך אל לנו לשלול אותה על הסף ולכן חוש הראייה עדיין לא נפגע פגיעה אנושה דיה בכדי לבטלו. אשתמש בחוש המישוש ואגע בעיפרון בעודו במים ונדמה כשבור, והנה, מדווח לי חוש המישוש שלי כי העיפרון שלם וישר. הנה אני עומד במצב שבו שתי אינפורמציות שונות המגיעות מהחושים השונים שלי נוגדות אחת את השניה. לא ייתכן כי גם חוש הראיה וגם חוש המישוש צודקים כי הם עומדים בסתירה אחת לשני ומציירים שתי אמיתות שונות. אף אחד לא יערער על הקביעה כי המציאות האמפירית מצטיירת לי מסך כל המידע שמגיע דרך החושים, ואם המידע סותר, אזי אין לי דרך לקבוע תמונה מדויקת של המציאות. ולכן, אין אני יכול להסתמך על החושים בקביעת המציאות שבה אני נמצא, והאמפיריזם, בטל ומבוטל.
בכדי לפגוע פגיעה נוספת באמינותה של המציאות אפשר לפנות להגותו של הפילוסוף הסקוטי דיויד יום. לא אפרט פה את כל פרטי הכתבים שלו אך עיקרם אומר כי הפיזיקה האמפירית נשענת על שני עקרונות, שני משפטים א-פריורים שעומדים כאקסיומות:1.לכל דבר יש סיבה 2.לכל סיבה ספציפית יש תמיד אותה הולדה.
משפטים אלה מתקבלים ללא הוכחה בפיזיקה ולפיהם קובעים כי מים תמיד ירתחו במאה מעלות בלחץ אטמוספרי ולפיהם גם בונים גשרים ומשגרים טילים לחלל. אבל משפטים אלו לא ניתנים להוכחה והם מתקבלים ללא הוכחה.
המשפטים הא-פריורים של הפיזיקה "עושים סדר" בעולם התופעות אך הסדר הזה משולל כל בסיס כיוון שאין להם הוכחה. הפיזיקה של המציאות נשענת על השערה בלבד והיא אינה מוכחת ולכן אין אני יכול לסמוך עליה.
מבקש אני לדעת, מבקש אני להבין. מה עלי לעשות לשם כך? הרי התשובה ברורה למעשה, וכל הוגה למעשה מבינה לפני שהוא פונה לעסוק בכל דבר. עלי להביט, ולבחון דברים, וכיצד אני עושה זאת. כצעד ראשון עלי להכין לעצמי הגדרה מדויקת של האני כפי שהוא מצטייר עתה בעיני, וכן של כל הכלים העומדים לרשותי בכדי לצייר תמונה אמיתית של מציאות ואמת, תהה אשר תהה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה