חרטה

הוא נכנס אל החדר החשוך. חריץ דק בוילון שנמתח לאורך החלון הגדול הטיל פס דק של אור שהשתרע מהחלון לאורך השטיח וטיפס על המיטה כמצביע על הנערה הספונה בין הכרים והשמיכות במיטה הזוגית. הוא הדליק את האור בכדי למקם את עצמו בחשכת החדר וכיבה אותו מיד לשמע קובלנה נרגנת חצי הכרתית שבקעה מבין השמיכות. הוא גישש חרישית באפלולית שמילאה את החדר אל עבר הארון שנח מול המיטה, מועד מעל נעלי נשים שהושלכו בפזרנות במעבר ותר בידיו אחר המגירה השנייה מלמטה בארון. הוא פתח את המגירה והחל לערבל את תוכנה בזהירות בניסיון לעמוד על מיקומה של תיבה שלבסוף נמשתה ומבין בליל הלבנים והחולצות שעד לפני זמן לא מועט נחו במגירה בסדר מופתי אך עתה התגלגלו בעירבוביה בתוך המגירה ועל הרצפה הסמוכה. הוא נשא את התיבה והניחה על שולחן קפה קטן בפאתי החדר. משפתח את התיבה התגלה בתוכה "אורטיגס" אוטומאטי, קליבר 7.65 וקופסת כדורים. הוא גחן על האקדח בעודו ישוב על כורסא נמוכה לצד השולחן. הוא פתח את הקופסא ופיזר את הכדורים על השולחן, שיחרר את מחסנית האקדח והחל משחיל את הכדורים בזה אחר זה לתוכה. משסיים הביט במחסנית והחל שולף חזרה החוצה את הכדורים ומשאיר כדור אחד בלבד. לאחר מכן תחב את המחסנית חזרה לבית המחסנית ודרך את הכלי. הוא ניגש והתיישב על צידה הפנוי של המיטה הזוגית. ביד בוטחת הוא הצמיד את האקדח לרקתו, עצם את עיניו, נפרד מן המראה האחרון בחייו שהיה למרבה האירוניה בחורה ישנה שנת ישרים בין מצעים לבנים. הוא נשם נשימה עמוקה, שואף אל קרביו את האוויר האחרון שימלא את ראותיו. בבצעו את התנועה האחרונה של חייו סחט את ההדק, נוצר את המגע המתכתי הקר של האקדח שהיה האחרון בחייו. הנוקר נמתח לאחור, הגיע עד קצה יכולתו ופרץ קדימה בדהרה אל אחורי הקליע הממתין דרוך בבית-הבליעה. הפגיעה שיחררה קול נפץ עז, הקול האחרון בחייו. מעוצמת הפיצוץ יצא הקליע בשאטה במורד הקנה. בעוד הקליע עושה את דרכו הממיתה אל עבר רקתו, עברה במוחו המחשבה האחרונה בחייו: "אוי לא!"