לא דין וחשבון באחרית הימים, גם לא דין וחשבון ארצי. אין שמץ של חשיבות בדפי ביוגרפיה העשויה להכתב עלינו, ואין דמותנו בעיניי הבריות וכיצד שנצטייר חשובה אף היא. לבבואה במראה כובד מועט, ולעולם אל לנו לשקוע בחרטה שכמוה חסרת תועלת כתהייה לגבי העתיד. אל לנו לבקש להצדיק מעשינו לשופט טמיר או גלוי השואל לפשר דרכינו. אל לנו להתרפק על העבר או לחוש צער עליו, אל לנו לחשוש מן העתיד או לתכננו לפרטיו. הפנטזיות שלנו בזויות, כמוהם גם זכרונותינו. ראיון עבודה הינו המצב השלילי ביותר בו יכול למצוא עצמו אדם. מסע החיים הינו המשא היחיד שעלינו לקבל על עצמנו, לא עבר ולא עתיד הם שיכשילו דרכינו, חיים הינם רצף של הווה, הווהים רבים בזה אחר זה וכל חובתנו היא לחיות, כל דבר אחר הינו נגודם של החיים, לחיות בלבד, בכל רגע והיותו מודעים לחיינו ולהבל הכל. מאפר באנו ואליו נשוב, ואין כל חשיבות אם לפני עשרים שנה באנו מן האפר ואם בעוד שישים נשוב אליו, או מחר, אל לנו לשאול בחסד זה שכן תשובה לא נקבל, עלינו לממשו ולא לנוס ממנו, להיות, להיות במלוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה