יקירה,
ודאי הינך יודעת כמה נעמה לי חברתך הערב, שיחתנו הקולחת ונפשותינו המשוחחות, שיחותינו אלו חסרו לי מאוד בעת האחרונה, ושאבתי שמחה רבה מלמידת הפרטים החדשים בחייך, ואף יותר שמחתי ללמוד כי לא השתנית במאום. וודאי את יודעת אילו געגועים אחזו בי אלייך. אך עם זאת, מספר קובלנות לי אלייך.
כאמור נעמה לי עד מאוד שיחתנו, וכולי חרטה על שלא השכילה למלא את כל זמננו יחדיו, אלא רק את רובו. אותו רגע שתיקה, מבט עינייך בעיני, היה עלי להשפיל מבטי, והתנצלותי הכנה על כך שלא השכלתי לעשות זאת, אך גם היית אמורה את לנתק את עינייך מעלי ולשוב אל שיחתנו.
מגע רגלך כנגד רגלי מתחת לשולחן הפאב, אומנם צפוף המקום שאירח אותנו הערב, אך ודאי יכולנו שנינו לתקן ישיבתנו כך שמגע זה לא יהיה כה תדיר.
דברייך אודות עתידנו המשותף העתיד לבוא ביום אחד, ורמיזותייך היותר ממפורשות על רצונך, וההנחה הא-פריורית לרצוני שלי, שיום יבוא ונהיה לזוג, הרי אין זה הוא נושא ללוץ עליו ויותר מכך, אין אלו דברים שיש לאמרם בנימה רצינית. הרי אנו שנינו כבולים מרצון לאחרים, וזוכים לאהבתם ואמונם של אחרים, והרי דיברנו שנינו אודות רגשותינו אנו כלפי בני-זוגנו.
כמו כן, עלי להלין בפנייך על פרדתנו, חיבוקך שהשתהה כמעה יותר מן היאות, ומגע שפתייך הישיר, שיפה יודע אני כי אך אות לקרבת נפש הוא בעבורך, אך ודאי את מבינה כי לא אוכל לנתק עצמי מעל ראייתם של הבריות שודאי אם היו כאלו שצפו בנו היו פותרים אותנו כזוג הנתון ביחסים קרירים משהו ולא כידידים.
נעמה לי מאוד חברתך הערב, אך אני חש צורך, בשעת לילה מאוחרת זו, לחלוק עימך מחשבותיי והחרטות הנוקפות בי על ארועי הערב, שכן זה כמה שעות, שאיני מצליח לישון, אני חושב עלייך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה