לא היה יום, לא יהיה ויודעים אנו יפה מידי כי גם לא היום, לא כאן זה יימצא. אין זה בנו, ואין זה באהובינו, למרות ששם באווילותנו נחפש. ספרים קראנו, ואת הפילוסופים ומשוררים אנו מכירים יפה, בעיני המשיחים רצינו לדעת אם אמת תימצא, ואולי אדם זה הוא אשר לו בלא יודעין פילל לבבנו, אדם לו דבר נכון במילותיו, ואולי הוא אשר יפתור תהיותינו הבלתי מתכלות. מחוזות חדשים ידענו, ורגלינו נשאונו ככל יכולתם, והלכנו אל דבר אודותיו לא ידענו דבר, זולת זו שנבקש כה להמצא שם ולו יהיה זה שונה מהמקום בעקבינו. ופיללנו תדיר, לשמש שתפציע בבוקרו של יום אחד במקום זר, וזריחתה תהה שונה, ובו ברגע נדע כי משאנו תם, ומנוחה תבוא לגופנו שנשא בכתפיו עול הכיסופים כל חייו. אל שחקים ותהומות הקיום צללנו, ובקשתנו חציה לשכוח וחציה דבר שיפיג תפילתנו לשיכחה. רקדנו, צחקנו ובכינו, הוללנו שיכורים וסמים הטילונו למזרנים מרובבים בלילות של הזיות. בצהרי היום סייענו בידי זקנה להוריד מטלטליה מן הרכבת ובערבו מסוממים הילכנו סער ברחובות. ואותן, אותן אהבנו, בעלנו, אנסנו, שקרים להן בצעקות, שקרים להן בשתיקות, במילות חנופה או ווידויים, גניחות או פרידה בהבטחה לראותה שנית. מכוערים היינו ביופינו, ויפים בכיעורינו, שקרנים ואומרי תם, פוחזים ושקולים, מלאכים או שדים, היינו הכל, טיפשים וחכמים, צודקים וטועים, ברחנו, הסתערנו, ותמיד ידענו, דבר לא היה שם.
ובה, בה ביקשנו יותר מכל למצוא, בשפתייה האומרות דבר אחר שמענו כי לעולם לא נדע טעמן, ובזה דימינו כי תמצא ערגתינו, שכן מנוח לה לא מצאנו בכל מקום אחר. ידיה הנסוגות ועינייה מתנצלות, וכשהלכה היא נשבר לבבנו על כך שלמעשה אבדנו, איבדנו עצמנו כשהלכה היא. אך הייתה זו היפה בתקופות, שכן אומנם לנו רז שמיימי לא נגלה, אך יפה ידענו היכן יימצא, היכן נימצא אנו, שם בגופה המתרחק, נלקח מאיתנו. לבסוף התמסרה גם היא, למגינת ליבנו, ואותה מפלה הייתה הנוראית מכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה