כמה פעמים ירה מר אדמונדס, השכן מלמעלה בעצמו? אני לא יודע, זה כבר הפך לטקס יומי, ממש, בכל יום באזור ארבע, כאילו בכוונה, בכדי להעיר את השכנים, בהם אמא שלי שרוטנת תמיד שכבר נמאס לה מהעניין.
אני כבר יודע מתי לחכות לזה, לקול הנפץ שמהדהד בבית-הדירות, וכמובן כל הבלאגן שבא אחר-כך, אמבולנס, חוקרים מהמשטרה שמטרידים אותנו בשאלות שגברת רוזנטל מלמטה, שאמא אומרת שהיא נורא בודדה מאוד נהנית לענות עליהן. כל בוקר אני רואה את הסרטים הצהובים של המשטרה שתמיד מותחים בכניסה לדירה של מר אדמונדס מוטלים על הרצפה בחדר המדרגות ואני יודע שעד הערב הם כבר יוחלפו בחדשים.
פעם הוא היה יורה בעצמו לעיתים רחוקות, משהו כמו פעם בחודש, בערך, אבל לאט לאט הגדיל את התדירות, עד שכבר כמעט כל יום הוא מובל אל תוך אמבולנס על אלונקה כשפניו מכוסות בסדין מוכתם בדם וכל השכנים מסתכלים על מתנדבי מד"א שמגלגלים אותו לתוך האמבולנס בחשיבות-עצמית מרובה.
אבא אומר שלמר אדמונדס יש אקדח עתיק, שהוא שמר עוד ממלחמת-העולם השנייה ושהוא גם שווה הרבה כסף בתור ענתיקה, אבל למר אדמונדס הוא גורם הרבה בעיות כי כבר קשה להשיג כדורים שמתאימים לאקדח כל-כך ישן ואבא אומר שמר אדמונדס ממש מסכן כי הוא מתרוצץ כל הזמן בחניות נשק וזה גם עולה לו הרבה כסף.
לפעמים אני עולה לדירה של ידידה שלי, דיקלה, היא גרה בבניין ממול, והמרפסת שלהם אפשר לראות את הדירה של מר אדמונדס, אנחנו עומדים וצופים לתוך הדירה שלו, מחכים, תמיד באזור השעה ארבע. לפעמים, כאילו בכדי לעצבן בכוונה מתעכב מר אדמונדס עד חמש ואז ממש משעמם לי על המרפסת כי דיקלה היא די טיפשה ולא ממש מעניין לדבר איתה. למר אדמונדס יש טקס קבוע, תמיד אני רואה אותו יוצא מהמטבח בחלוק הבית האדום הנצחי שלו, מחזיק כוס ענקית של תה, הוא מתיישב על הספה בסלון ומוציא את הקופסא של האקדח ממגירה בשידה שליד הספה, הוא מוציא את האקדח ומניח אותו על השולחן, אז הוא מושיט את היד ומרים תמונה שנחה על השידה הוא מלטף אותה ומניח גם אותה על השולחן כשהיא פונה אליו, אז הוא מרים את האקדח, מסתכל עליו כמה דקות מכניס אותו לפה, אז הוא שוב מחכה כמה דקות ומוציא אותו, אז הוא מצמיד אותו לראש, ככה בצד, מעל עין ימין ואז מהר הוא לוחץ על ההדק ונשמע קול של פיצוץ, כמו קפצונים, והרבה דם עף על המשענת של הספה, כבר יש שם כתם רציני אבל אני לא חושב שיש למר אדמונדס איזשהי סיבה לנקות אותו כי כל יום הוא נוצר מחדש. אז צונח מר אדמונדס על הספה, לפעמים הוא נופל על הרצפה ואז אני כבר לא יכול לראות אותו ולפעמים הוא פשוט נשאר על הספה עד שנכנסים השוטרים והמתנדבים של מד"א שלוקחים את הגופה משם.
עכשיו אני יושב בסלון שלנו, ההורים שלי לא בבית, לקחתי את האקדח של אבא שהוא לא כ"כ עתיק וגם לא נראה לי שהוא שווה כל-כך הרבה כסף אבל זה מה שהצלחתי להשיג, לקחתי תמונה של דיקלה כי לא היתה לי תמונה יותר טובה והנחתי אותה לפני, אני מחזיק את האקדח, ומכניס אותו לפה, אני עכשיו מבין למה מר אדמונדס מוציא אותו תמיד מהפה, יש לו טעם ממש מגעיל ומי רוצה למות עם טעם של ברזל בפה, אני מצמיד אותו לראש וחושב על מר אדמונדס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה