אפשרות אחת היא זו של אלו הקרויים מוניסטים-מטריאליסטים. המוניזם גורס כי אין שתי אמיתיות ביקום, כלומר אין צד רוחני-נפשי וצד פיזי אלא רק אחד מהשנים. הגישה המוניסטית-מטריאליסטית גורסת כי רק הגוף הוא הקיים, האדם הוא סך-כל אבריו אך לא מעבר. כל תהליך בו, בין אם "נפשי" או פיזי או תהליך פיזי-כימי-ביולוגי בלבד. ההסברים המסורתיים מצד המחזיקים בדעה המוניסטית-מטריאליסטית אומרים כי ה"נפש" כביכול שוכנת בכל הגוף. ניתן להפריך גישה זו ללא כל בעיה. אך הגירסה המדעית-מודרנית של גישה זו איתנה הרבה יותר. לפיה הקוגניציה של האדם היא פעולות נוריוניות והעברות סינפטיות המתרחשות במוחו. כל נפש האדם, הכרתו, מחשבותיו ורגשותיו הם למעשה מיליוני מיליונים של פעולות עצביות, חשמליות וכימיות. האדם הוא חומר, וכשהחומר מפסיק להתקיים, כך גם האדם.
מנגד עומדת הגישה המוניסטית-רוחנית של קיום רוח בלבד, נשמה שהיא למעשה ללא גוף. גישה זו נשמעת הזויה למדי אך ניתן למצוא לה ביסוס למשל בסולפיסיזם הקרטזיאני, המטיל ספק באמיתות הגוף ומציגו כאשליה, אך מוכיח את קיומה של יישות חושבת. גירסה מתונה יותר של גישה זו ניתן למצוא בבודהיזם אשר מציג את הנפש כזרם תודעה נצחית, אין הבודהיזם שולל את הגוף אך הוא אינו מייחס לו כל חשיבות, אלא רק לנפש כיוון שהיא נצחית והגוף הוא בבחינת כלי ריק.
הבודהיזם עלול להיות מבלבל, כיוון שבמהותו, לדעתי הוא מוניסטי-רוחני, אך במישור הפרגמטי, הוא שייך יותר לגישה השלישית: הדואליזם, שהוא כמובן הפוך למוניזם ומדבר על קיום של גוף פיזי במקביל לנפש "אן-פיזית". לדואליזם גרסאות שונות. ייתכן כי הנפש היא מנותקת מהגוף, או שהיא שוכנת בו, ואם היא שוכנת בו, האם היא מתה איתו, או שהיא רק דיירת- זמנית בגוף הפיזי הספציפי הזה ולאחר מותו עוברת לגוף אחר או לעולם אחר, ישנן הרבה גישות הנעות מפילוסופיות למיסטיות לגבי טבע הדואליזם הפסיכו-פיזי.
בין שלוש הגישות הללו ניתן למצוא גם גישות שהן מעין פשרה, או בטווח בין הגישות השונות, כמו הבודהיזם או ה"אפיפנומנון", אך לרוב גישות אלא מופרכות ורוב ביסוסן הוא דתי וא-רציונלי, ואם אמצע אחת שתעלה על הדעת אעניק לה את מירב תשומת הלב הראויה לה.
אך איני בא פה לבחון את הגישות השונות כי אם לחשוב באופן עצמאי על בעיה זו.
אתחיל בידוע לי. ידוע לי בוודאות כי יש בי משהו אשר נקרא לו בשם קוגניציה, שהוא מצד אחד יכול להיות נפש,או בסך-הכל פעילות נוירולוגית, ייתכן כמו כן שפעילותי המנטלית היא ממוקר מעבר לי בהכתבה דטרמניסטית כלשהי. אני יכול להיות בטוח בקיומה של אותה קוגניציה מהעובדה שיש לי מחשבות, רגשות וכו'. מי שאינו מוצא הסבר זה מספק יכול לפנות למאמרו של רנה דקארט "הגיונות על פילוסופיה ראשונית" לשם הוכחה עמוקה יותר על דרך הטלת הספק עד למציאת קיומה של יישות כלשהי, קוגניציה.
אני אבחר להתעלם מן האפשרות של אי-קיומו של גוף, למרות שאפשרות זו קיימת, אך בשלב זה דומני שלעולם לא אצליח להוכיח כי גופי אינו קיים ודרות רבים של פילוסופים ניסו להוכיח את הסולפיסיזם של דקארט כלא נכון אך ללא הצלחה יתרה. עם זאת אפשרות זו היא דיון אחר לגמרי ולכן אשאר ברמה המטפיזית בלבד.
לכן, אני כעת יודע כי יש לי קוגניציה, וכן גוף פיזי, אך מה הקשר בניהם?
עלי למצוא משהו שיפריד בין הקוגניציה לגוף, ואם לא אמצא, הרי שהגוף והקוגניציה אחד הם.
אם אכן אני הוא חומר בלבד, וכל דבר הוא פעולות פיסקליות או כימיות, כיצד אם כן, יכולים למשל, ארועים להשפיע על הרגשתי ומצב רוחי. לשם המחשה נניח כי אני חובב אמנות, וכי תמונה במצוירת ביד אמן מרגשת אותי ומביאה אותי להתרוממות ומיטיבה על ליבי, איך נוצר הקשר הזה בין מראה התמונה לבין הקוגניציה? הרי אין שום מגע בין הגוף לתמונה וכל מדען יסכים כי אין פה שום תגובה כימית. דוגמאות נוספות הן התרגשות והנאה שקריאה בספר יכולה לספק, או עצב שבא מארועים כלשהם ואלפי ארועים או חויות שאני עובר שהם משוללים פן כימי אך בכל זאת מחוללים תמורות בהרגשתי ובחשביתי, וההרגשה והחשיבה שייכות לקוגניציה. אך יבוא מדען ויגיד לי כי מוחי על כל פעילותיו הניורולוגיות והעברות הסינפטיות יכול לתרגם את המידע הנקלט דרך חוש הראיה, השמיעה וכו', לעבד מידע זה ל"תמונת-מצב" כלשהיא ולהגיב לפיה בשיחרור הורמונים למשל, שיגרמו לעצב, שמחה, התרגשות וכו'.
ידוע כי הפרשה מוגברת של סרטונין במוח היא סממן לשמחה, וכי לאנשים החסרים בסרטונין יש נטייה לעצב. ייתכן שכאשר אני רואה תמונה יפה, מוחי מעבד את המידע החזותי הנקלט דרך חושי הראיה, מיליוני עצבים, ניורונים, פעולות חשמליות וסינפטיות קובעים כי התמונה יפה בעיני ומפרישים סרטונין המרומם את מצב רוחי, הרבה בדומה למחשב על המעבד את המידע שנקלט בו ומקבל החלטות.
אם כך, אין בהשפעתם של דברים שלא קשורים לגוף על הקוגניציה בכדי לקבוע תשובה לבעיה.
נושא נוסף שכדאי להתעמק בו הוא הסמים. אין ספק ומוכח במדע כי לסמים יש השפעה על הגוף, הן הם חומר, הורמונים או כימיכלים המשנים משהו בפיזיולוגיה ובכך גורמים לאפקטים שונים הן על הגוף והן ובעיקר על הקוגניציה. אם כך יבוא המדען ויגיד כי זו הוכחה ניצחת כי הקוגניציה היא פעילות פיסיקלית כיוון שסוג אחד של חומר מרומם את רוחה (כמו פרוזאק) וסוג אחר מעציב אותה (כמו ואליום), אחר מכהה אותה (אופיום). סמי הזיות הם בכלל הוכחה שכיוון שחומר דוגמת ל.ס.ד שנכנס לגוף משנה לגמרי את כל התפיסה של הקוגניציה את סביבתה, את החושים וכל דבר הקשור בכך, הכל על טוהר הכימיה, פיסיקה וביולוגיה בלבד, והן אף אחד לא יכחיש את פעילות הסמים ותמורותיהם על הקוגניציה.
אולם, מנסיוני יש השפעה על פעילות הסם שהיא מעבר לכוחו של החומר הנרקוטי בלבד. אם אדם המעשן מריחואנה למשל ירצה בכך, יהיה בכוחו להשאר "שפוי" ולשלוט בפעולותיו, ומצד שני, יוכל לאבד כל קשר לסביבה ולהיות מסומם לגמרי. יש לי נסיון רב עם סם זה (מריחואנה) ועל בסיס נסיון זה אני יכול לקבוע כי יש משקל רב, עד 60% בהערכה גסה למידת רצונו וציפיותיו של האדם המשתמש בסם על השפעת הסם עליו, למרות שלמעשה אותה כמות של חומר נכנס אל גופו ומתרחשות אותן פעיליות כימיות.
