בינה מלאכותית במסע אל התודעה החופשית
הבעיה הפסיכופיזית היא אחת מהבעיות הקיומיות המרכזיות והותיקות בהיסטורית המחשבה האנושית ורוחב יריעת העיסוק בה מתפרש על פני כמעט כל הפילוסופיות והדתות שנדרשו לשאלה האם האדם הוא חומר בלבד, רוח בלבד או שילוב של שניהם. אך נדמה כי מסוקראטס ועד דקארט, ברקלי וקאנט ועל פני הדתות הגדולות (כולל בודהיזם שלו התייחסות רחבת היקף לסוגיה) לא ניתנה תשובה המניחה את הדעת אלא רק מגוון השקפות וטיעונים שחסרו ביסוסים מוצקים, דבר שאינו חריג כשלעצמו בנוף הפילוסופי, אך נדמה כי מבין השאלות הבלתי פתורות של הפילוסופיה נשמר לבעיה הפסיכופיזית מקום של כבוד וייחוד בשל הרלוונטיות של הסוגיה הן לדוגמות ועמודי התווך של הדתות כגון עקרון השארות הנפש, והן לרמת האדם הבודד התוהה על טבעו שלו וחושש כי הוא בסך הכל צביר אטומים שביום מן הימים יתפרק ויעלם כלא היה. בנוסף מקיימת הבעיה הפסיכופיזית שלוחה נוספת הנוגעת לבעיה אדירת ממדים אחרת, בעיית הדטרמיניזם וחופש הבחירה, שכן אם אכן תודעת האדם אינה אלא אוסף של תגובות כימיות הפועלות לפי עקרונות פיסיקליים, הרי שאלו שולטים בכל פעילותה והתודעה החופשית היא למעשה אשליה הנופלת לרגלי חוקי הטבע.
היוונים דיברו על סומה ופסיכה - הגוף והנפש, באפיסטמולוגיה, תורת ההכרה האירופאית במאות ה17 וה18, נעו הגישות בין דואליזם- הן גוף והן נפש, כגון זה של דקארט, מוניזם מטריאליסטי – רק גוף, האידיאליזם של ברקלי הטוען כי עולם התופעות הינו אשליה בלבד של הנפש, וקאנט שנמנע מהתמודדות ישירה עם הבעיה ובחר בדרך עקיפה בבחינת האופן בו תופסת התודעה את עולם התופעות. הבודהיזם מדבר באופן מעט מעורפל על קיום של נשמה בעולם התופעות שהוא ממשי אך עם זאת חסר משמעות ומאמין בגלגול נשמות, וכמוהו ההינדואיזם. ספק אם הדתות הגדולות האחרות היו שורדות ללא מוטיבי השארות הנפש והחיים שלאחר המוות הגלומים בהן, גם אם באורח פרשני-נספח ומאולץ מעט כמו ביהדות שם מושג גן-העדן אינו אחד מעקרונות האמונה אלא תוספת מאוחרת.
הויכוח הנושן קיבל זריקת דחף במאות האחרונות עם התפתחות המדעים ונטייתם הטבעית לראות באדם חומר בלבד, ובתודעתו אך מערך מסועף של תגובות פיזיקליות-חשמליות היוצר את מראית העין של נפש נפרדת מן הגוף ובעלת בחירה חופשית. אך מאמר זה מבקש לטעון כי ייתכן ודווקא ההתפתחויות המדעיות-טכנולוגיות עשויות לספק כלי לפתרון מסוים, חלקי, של השאלה עתיקת היומין, מכיוון צפוי ובלתי צפוי כאחד.
לא חלף זמן רב למן המצאת המחשב ב1943 בטרם בינה מלאכותית, עד אז משלח תיאורטי אזוטרי, הפכה ליעד ריאלי בעבור חוקרים רבים שביקשו לנצל את יכולות המחשב בכדי לבנות תוכנה שתוכל לחקות את החשיבה האנושית. מעבר ליישומים פרקטים של בינה מלאכותית המפרנסים בסיטונות את ספרות וקולנוע המדע הבדיוני, למחקר בנושא נודעה גם חשיבות בהבנה עקיפה של מנגנוני החשיבה והתודעה האנושיים, אותם יוכל האדם ללמוד ולהבין בכך שינסה לבנות העתק שלהם.
אך בנוסף לתובנות האמפיריות שמחקר הבינה המלאכותית עשוי להציע אודות מבני החשיבה, מבקש מאמר זה להציע היפותזה לפיה לכשיושלם בהצלחה ההעתק הראשון של המחשבה האנושית הוא עשוי להציע כלי השוואתי פסיכו-פילוסופי שונה במקצת מקו המחשבה המרכזי בתחום שיעיד על אופייה של התודעה האנושית.
באופן פשטני וסכמתי, הרעיון הוא כי לכשיושלם אותו מכשיר בינה מלאכותית ניתן יהיה לסכם את מכלול יכולותיו ולהחסירן ממכלול יכולותיו של האדם והתוצר שיתקבל, אם יתקבל, יהיה אותו חלק בתודעת האדם שהוא חופשי מהיות מורכב ממערך כימי-מתמטי בלבד. במילים אחרות, אם יימצא אספקט בתודעה והמחשבה האנושית שאינו ניתן לשכפול על ידי משוואות מתמטיות או מבנים פיזקליים, שהם במהותם דטרמיניסטיים בשל ציותם לחוקי הטבע והמתמטיקה, הרי שאותו אספקט יוכיח את הימצאותה של תודעה "נפרדת" מן הגוף, או לכל הפחות יספק רמזים באשר לטבעה של אותה אשליית תודעה עצמית ובחירה חופשית. הרעיון נשמע על פניו פשוט אך יישומו, דקויותיו ונגזרותיו האפשריות סבוכים לאין שיעור ואני אנסה להסבירם מבלי לחרוג יתר על המידה מגבולותיו ההגיוניים של מאמר בעל ייעוד כשל זה הנוכחי.
בכדי להסביר את ההיפותזה המוצעת, ראשית יש להציג את גישות פיתוח האינטליגנציה המלאכותית. בפיתוח האינטליגנציה המלאכותית קיימות כיום שתי גישות מרכזיות. הראשונה היא גישת ה"bottom-up" המנסה לחקות את התצורה של המוח האנושי. בפשטות, המוח האנושי מורכב ממיליארדי תאי-עצב הנקראים נוירונים ומקיימים בניהם תגובות כימיות-חשמליות ובכך מהווים את פעולת המוח (כך למשל מונח כי זיכרון הוא למעשה מעגל סגור של נוירונים המשמרים סימן חשמלי). גישת ה"bottom-up" מבקשת לבנות מעגלים חשמליים הפועלים באותה דרך בה פועלים הנוירונים במוח. מחקר של צמד חוקרים בשם וורן מקולוך ווולטר פיטס מציע סברה לפיה המידע המעובד בנוירונים מבוסס על שפה בינארית. שפה בינארית היא השפה בה עובד כל מחשב והיא למעשה מורכבת משתי אותות בלבד: 0 ו-1, וכך מסוגל כל נוירון להעביר שני סוגי אותות בלבד, ובמכפלה של מיליארדי נוירונים המעבדים מספר רב של אותות בשנייה, מתקבלת המחשבה האנושית. היפותזה זו מצטרפת לתיאוריה מוקדמת בהרבה של מדען בשם ג'ורג' בולה (1854). לא כאן המקום להרחיב אודות תיאוריה זו אך יש להסביר בסכמתיות כי היא מנסה לקשר בין השפה הבינארית לחוקי המחשבה ודרך קבלת ההחלטות בדרך לוגית של כן ולא (0 ו-1). מכונת הבינה המלאכותית של גישת ה"bottom-up" תהיה אם כן מערך מעגלים חשמליים ומעבדים המבוססים על שפה בינארית שיהיה זהה בתצורתו למוח האנושי, משימה סבוכה למדי, מן הסתם, שכן כאמור מכיל המוח האנושי מיליארדי תאי עצב והמיקרו-טכנולוגיה הדרושה בכדי להקים מערך כזה שיהיה בגודל סביר אינה קיימת כיום, וכן אין ההסבר שהוצג לעיל אודות פעולת המוח כה פשוט וקיימים בו משתנים רבים כגון אזורים שונים במוח בעלי תפקודים שונים, סוגי נוירוטרנסמיטורים שונים וכו'.
הגישה השנייה, גישת ה"Top Down", מבקשת ליצור מערך של חוקים ומשוואות שיהוו מקבילה למחשבה האנושית.
רעיון הבינה המלאכותית לפי גישה זו יהיה מורכב מתרשימים מסועפים מסוג זה או למעשה סדרת משוואת עצומה בה מוצב כל ערך של מצב נתון במשוואה (או כמה משוואות) ומתקבלת תוצאה שהיא זיהוי, פירוש, החלטה או כל פעולה פסבדו-קוגניטיבית אחרת. בדרך זו פועלות כיום תוכנות בינה מלאכותית קיימות כגון תוכנות שחמט.
והאם אכן התודעה האנושית היא סדרה של משוואות, או לחילופין (למעשה זהה), מערך מעבדי מידע המסתנטזים זרמים חשמליים באורח קבוע (שכן לנוירון אין בחירה עצמית וכל דרך בה יעביר הלאה את המסר החשמלי תיקבע על ידי אופיו, הרכבו הכימי וכו')? באם התשובה היא "כן" הרי שהיא גוררת קביעה דטרמיניסטית לפיה אין כל מרכיב תודעתי במחשבותינו וקבלת ההחלטות שלנו, והן פשוט נגזרות של מערך מובנה וקבוע מראש שרק מעבד כל מצב נתון לפי חוקים ברורים ובלתי משתנים – לפיכך, אין בחירה חופשית.
אין כל בעיה לדמיין זאת. ניתן לראות את התודעה האנושית כמערך חוקים, פיזיקליים או מתמטיים או שניהם, מורכב מערב רב של משוואות קבועות הקיימות באדם ושהתעצבו לאורך השנים (ובכך יצרו את אופיו הייחודי של כל אדם) בצורה גנטית, לימודית-ביהיוויוריסטית ואפילו פסיכואנליטית (כלומר בהתאם לתפיסת הפסיכואנליזה) או פסיכופתולוגית (מחלות נפש). מידע הנקלט מכל מצב נתון, מנטלי או אמפירי, הדורש פרשנות או קבלת החלטות, מועבר בסדרת המשוואות הזו בדרך פשוטה של הצבת משתנים וכך אנו מבינים, מגיבים, פועלים וכו', וזהו כל סכום תודעתנו. ההכרה העצמית שאנו חשים, או הרושם כי אנו אדונים אוטונומיים לכל אותם תהליכים קוגניטיביים, הינה אשליה בלבד והיא למעשה תוצר של אותם תהליכים כימיים-חשמליים. לפי רעיון זה, תיאורטית, באם ידועות כל "המשוואות" באדם ספציפי (קרי, כל אלו שנגזרו מנתוניו הגנטיים, חוויות התניה ביהיוויוריסטית שעבר, זיכרונות וכו') ניתן לצפות במדויק כיצד יבין, יחשוב ויפעל במצב נתון, ובמילים אחרות, כל פעילות קוגניטיבית שלנו למעשה קבועה מראש.
בכדי לבחון את אפשרות קיומו בכל זאת של יסוד קוגניטיבי מודע ואוטונומי, מוצעת כאן היפותזה של החסרה, כלומר, החסרת סך יכולותיו של מכשיר בינה מלאכותית "מושלם" מסך יכולותיו הקוגניטיביות של האדם בכדי לקבל הפרש שיהווה, אם אכן יימצא, את מרכיב התודעה העצמית החופשית באדם. באם אכן יתוכנן מכשיר או תוכנת מחשב המסוגלת בעזרת תצורה מכנית או מערכת משוואות לחקות את פעולת האדם, אזי ייתכן וניתן יהיה להסיק מכך שהפעולות המקבילות באדם יכולות להיות להתבצע באופן מטריאליסטי. מסקנה זו היא קונטינגנטית, כלומר אפשרית לכאן או לכאן, שכן גם אם ייוצר מכשיר המשכפל את תוצר הקוגניציה האנושית, אין בכך כל הוכחה כי הקוגניציה בהכרח פועלת בדרך זו שהיא בגדר אפשרות בלבד. אך מה שלא יהיה קונטינגנטי אלא הכרחי, הוא אותם אפקטים בקוגניציה האנושית שלא יהיה ניתן לשכפל בשום דרך אמפירית או מתמטית. כלומר, אם יתברר כי לא ניתן לחולל באופן מכני או ממוחשב את תופעות התקווה או החלימה, למשל, הרי שתופעות אלו אינן חלק מן המערך הכימי-חשמלי המרכיב את הקוגניציה ולפיכך, ככל הנראה, אינן דטרמיניסטיות אלא אוטונומיות. בנוסף, ניתן יהיה לבחון האם ממכונה או תוכנה שכזו, המורכבת מחישובים מתמטיים טהורים, נובעת מודעות עצמית המכירה ומזהה את תהליכיה שלה עצמה, משמע, כעין ערך מוסף לכדי שלם הגדול מסכום חלקיו.
להיפותזה זו שלל בעיות. אחת מהן היא כיצד תוגדר בינה מלאכותית המחקה באופן מושלם את החשיבה האנושית, כלומר, כיצד נדע אם אכן יש בידנו מכונה או תוכנה שכזו המהווה מדד קביל ליישום ההיפותזה? ישנה הצעת בחינה שהעלה מדען בריטי בשם אלן טורינג ולפיה מחשב ייחשב כאינטליגנטי אם יצליח להערים על בן-אנוש ולגרום לו להאמין כי הוא משוחח עם בן אנוש אחר. זהו אומנם רעיון חביב למדי אך ספק אם אכן מספק מדד הולם דיו לשלמות ומיצוי של אינטליגנציה מלאכותית. שאלת השלמות של ההעתק היא למעשה שאלה רחבה הרבה יותר אודות תחומיה ומרכיביה של התודעה האנושית, ובעיה מספקת היא להגדירה גם ללא היומרה לשכפלה, ואפילו אז, מהי אינדיקציה למקבילות שלמה?.
בעיה נוספת היא שההיפותזה אינה מביאה בחשבון את קיומם של מנגנונים נוספים הפועלים בצורה שונה ונפרדת מתצורה המרחבית של הנוירונים במוח או מערכת המשוואות שמופעלות בה, והיא עשויה להסביר את כל אותם מאפיינים קוגניטיביים שלא יכללו במכונה המבוססת על המודלים המוזכרים.
השאלות הן רבות ומסועפות, וספק אם ניתן להביא את ההיפותזה לכדי בחינה מדעית, כך או כך כנראה שנאלץ להמתין כמה עשרות שנים לפחות בטרם תהיה שאלת היישום רלוונטית. ייתכן ויתגלה כי תכנון מערכת שתקיף את כל טווח הפעילות המוחית האנושית הינה מטרה בלתי אפשרית, ראוי לציין כי כיום מדובר על אינטליגנציה בלבד ולא על מרכיבים קוגניטיביים אחרים כגון רגשות, רצונות והכרה עצמית, וגם בטווח זה האתגר גדול שכן למרות שכבר כיום ישנם מחשבים העולים על האדם בשחמט, הרי שמחשב "מושלם" יצטרך להשתוות לאדם באינספור תחומים מובחנים הרבה פחות כגון הבנה בסיסית לפחות של יחסים בינאישיים והערכה אסתטית, למשל.
עם היות היפותזת ההחסרה ככל הנראה בלתי ישימה מבחינה מעשית, שכן נגעתי רק בקצה הקרחון של הבעיות הכרוכות בה, לדעתי היא בכל זאת בעלת חשיבות ככלי התייחסות לבעיה הפסיכופיזית ובעיית חופש הבחירה. הרעיון כי כל מחשבותינו, תחושותינו וכו' הינן מתוכנתות ודטרמיניסטיות היא בעבור מרבית האנשים מפחידה ומייאשת, ובאם נצליח למצוא אלמנטים בעצמנו שלא ניתן לתכנתם ולשכפלם, הרי שייתכן ומצאנו את יסוד התודעה והבחירה החופשית. כמו כן, זו היא דרך נוספת לגשת אל שאלת התודעה העצמית כתכונה בפני עצמה (שתחייב תכנות בדרך היפותטית כלשהי במדיום בינה מלאכותית) או כתוצר נלווה לפעילות הקוגניטיבית האמפירית שכבר היום מתברר כי היא ניתנת להסבר, ניסוי והוכחה אמפיריים וכי ניתן לעמוד על התהליכים הנוירוביולוגים המרכיבים את מרבית פעולות המוח, תוצר שהוא אינו אמפירי וכאמור, יוצר שלם הגדול מסכום חלקיו. ואולי למעשה זהו האלמנט היחיד שלא ניתן לשכפול, התודעה העצמית, ההכרה העצמית, בעוד שכל השאר נתון בידיים פיסיקליות דטרמיניסטיות, החופש היחיד שניחן לנו הוא להביט בעצמנו, בכל מה שאין אנו למעשה שולטים בו. ואולי החופש שהאדם מבקש להאמין כי יש לו טמון בכל מה שמחשב לעולם לא יוכל לעשות מעצם טבעו המתמטי ואילו האדם כן, השאלה היא מה הם אותם דברים, להרגיש? לקוות? לכאוב? לאהוב? או אולי פשוט להכיר את עצמנו?.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה