פרדיריך ניטשה כתב על אהובתו לו סלומה שהיא בעלת אופי של חתוך- טורפת במסווה של חיית שעשועים.
ובכן, פרדי יקירי, האהוב עלי וקרוב לנפשי, אולי יותר מכל אדם אחר, הרשה לי לבאר לגבי נקודה זו ולדקדק בפרטיה של הגדרה זו.
באשר לאופים של חתולים, מעיניו של החתול נתונים אך ורק לו עצמו, נטול הוא כל רגש וחשבון לאחרים, חובות נאמנות ונתינה הן ממנו והלאה. אין זה אומר כי אין הוא מסוגל לאהוב בריה זולת עצמו, אך אין בליבו אפשרות לרגש, בין אם זו נאמנו או אהבה, שבכוחו להעפיל על רצונותיו שלו ואהבתו העצמית של החתול, ולא ניתן לשנותם.
חתולים יכולים להיות היפים שביצורים, האציליים ביותר. הטבע חנן אותם בקסם חושני בלתי מוסבר. בשעה שהם מתכרבלים בחיקך אין דומה להם, ובנקל ניתן להעביר שעות של הנאה בחברתם. אך בדומה לכל דבר מסוג דברים אלה גם משחק עם חתול הוא כאליה וקוץ בה. עליך להמתין שהחתול יחפוץ בחברתך, לעולם, גם יהיה זה כל רצונך עלי אדמות, לא תזכה לטיפת חום ואהבה מחתול אם תבוא אתה אליו, לעולם לא תקבל את שחפצה נפשך ואתה אף עלול להענות בציפורניים שלופות. לשווא תביט ממרחק בחתול, אם הלה לא יחפוץ בחברתך, תשאר מיותם בתקוותך בלבד עד שניאות החתול להקדיש לך מזמנו כי בכך חשקה נפשו, במשחק או חיבה ממך, או שמא תועלת אחרת כמו אוכל או דבר מה אחרי שהוא ממעיני החתול ובכוחך להעניק. או אז יבוא אלייך החתול עם מבטו המתפנק שבשנייה ימיס את זכר הציפורניים השלופות שקידמו אותך כאשר אתה באת אליו ולא להיפך. ושוב תתמכר למגעו עד שתמאס עליו.
אולי בעצם, הגדרתו של פרדריך נכונה, הם באמת חיות טרף במסווה של חיות שעשועים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה