מדוע? תשובה ראשונה תהה משכית כתפיים, מתנצלת בפני העולם. ובכל זאת? ראי, זוהר אין כאן, אומנם רומנטיקה מסויימת אך באין רואה. משלים אני היום כי שכר בעמלי לא אראה. ערבי הוקרה בעבורי לא ייערכו, ככל הנראה, ולפרידה רגשנית לעולם לא אזכה שכן לעולם לא יהיה מקום אותו אעזוב. רבים הסיכויים כי יוותר מפעל חיי בין דלתותיים אלו, אותו מקום בו כיליתי חיי. בודד אהיה וודאי בודד אמות, ואת אשר היה כאן אך מעטים יידעו, את בניהם. כפי שאמרתי, בודד אמות, ולצידי אך חלומותיי המרוטשים, זבי הדם מצפרוניי העקשניות שעד תעזוב נשימתי אפי לא יחדלו מנסות להפיח רוח חיים בשברי כלי אלו שכבר היום נראים גוועים עם נקוף השעות. ודאי מעל קברי, ייתכן כי בטרם עת יאמרו, ודאי יספדו לי בתוכחה סמויה כי ילד נותרתי, ואת שגיונות הבכרות שפסחו מכבר מלבבם של חברי לספסל הלימודים סרבתי אני לנטוש. יודע אני כי בחדרי חדרים יאשימוני כי בטחנות רוח לחמתי ובאוזלת ידי סרבתי להכיר עד דרדרה אותי זו ,שמעלתה היחידה הינה שהיא בלתי מתפשרת, אל רפש הקיום וכן שחיי מעולם לא נחיו. מדוע? זאת הבנתי כבר בגיל צעיר, אין חיי כחיי אחרים, ולוקה אני במותרות הנדמות מובנות מאליו בעבור אחרים. צרכיי הם כצרכיו של כל אדם, אך בעבורי קשתה הדרך במציאת סיבה להעתיק עצמי ממקום למקום. נזקק אני סיבה למענה יפעם לבבי, שכן אין יכול זה לפעום סתם כך. לדמותי במראה השואלת "מי אתה?" חייב אני תשובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה