אורי היה אנרכיסט, אנרכיסט עד לשד עצמותיו, לא כמו כל אותם מתבגרים אחוזי התלהבות, אלא אנרכיסט אמיתי.
אורי היה אנרכיסט על כל המשתמע מכך, החל ממראהו החיצוני, נעליים צבאיות גבוהות, ג'ינס משופע קרעים וחולצה שחורה נצחית וכלה במעשיו באידיאולוגיה שלו שמעולם לא חטא לה.
אורי שנא כל סוג של סמכות וסלד במאבקו התמידי מכל סוג של ממסד. זה החל בגיל צעיר כאשר נשלח לביתו ע"י המורה לאנגלית לאחר שטרח לעמוד בפניה על כל נק' הדימיון בינה ובין תרנגולת.
מהתיכון סילקו אותו בגיל 17 לאחר שבעיצומו של שיעור היסטוריה התיישב על שולחן המורה והצית לעצמו סיגריה. עד היום אין אדם אחד בכיתתו הישנה של אורי שאינו צוחק כאשר הוא נזכר בהבעת פניו של המורה כאשר אורי הציע לו בנדיבות שאכטה.
עם השנים לא דעך יצר האנארכיזם באורי, אלא רק גבר, הוא שנא את כולם, הממשלה, המשטרה, פקחי התנועה, עובדי הזבל. חוקים כל-כך הפחידו אותו, כל סוג של שליטה עליו עשה אותו חולה, ההרגשה שמישהו מכתיב לו מה לעשות ומגביל אותו באיזה אופן רדפה אותו כסיוטים בלילות.
יום אחד ישב אורי בפינת תא מעצר בתחנת משטרה לאחר שנתפס מטיל את מימיו על ניידת משטרה. הוא הקל על השוטרים לתפוס אותו כיוון שדאג לבצע את המעשה בשעה שהשוטרים היו בתוך הניידת.
כך ישב לו אורי על דרגש בתא המעצר, וחשב, שבעצם, כל המלחמות שלו קטנות וחסרות חשיבות לנוכח הבעיה הגדולה באמת, כל המטרות שלו פעוטות ואין להן כל חשיבות בהשוואה לייעוד האמיתי שלו, הממסד והחוקים חסרי חשיבות מול הדיקטטור הפשיסט האמיתי, מי שבאמת כובל אותו ואחראי לכל החוקים שבאמת כובלים את אורי. הנה מצא לעצמו אורי כבלים אמיתיים אותם יוכל לקרוע מעליו, בכדי להיות חופשי מאותו טירן אכזר.
לאחר ששוחרר בערבות, רץ אורי לביתו, נכנס בסערה אל חדרו החשוך. אורי לקח אקדח ותחב אותו בחגורתו, תלה שרשרת עבה בצידו והוסיף אגרופן בידו השמאלית. הוא התיישב על כיסא ולקח אקדח נוסף, תקע אותו בפיו ומילא את הקיר שמאחוריו בתערובת של דם ומוח מרוסק.
אורי ניגש אל דלת לבנה ופרץ אותה בבעיטה תוך שהוא מפיל בשאון רב שני עציצים טרופיים שהיו מעברה השני. הוא נכנס אל אולם לבן והלך בנחישות לאורכו אל עבר בחור בחליפה לבנה ופנים קורנות שעמד מאחורי דוכן ועיין בספר ענק, לפניו עמדה שורה של אנשים בתור מסודר. אורי הגיע אל קצה התור ועקף אותו בהבלגה וחוצפה עד שהיגע אל לובש הלבן שעוד בטרם הספיק לברך את אורי לשלום חטף בפניו מהולמה אכזרית ששלחה אותו אל הריצפה תוך שפרצי דם מאפו מכתימים את בגדיו, שיניו הקדמיות נשברו והטבעת הזוהרת שריחפה מעל ראשו התעקמה. אורי התפנה לבעיטה נוספת בשכוב על הרצפה והמשיך בדרכו אל עבר מסדרון צדדי מעברו השני של הדוכן. אורי הגיע לקצה המסדרון ופרץ בבעיטה את דלתו של משרד פינתי.
"אתה!" הוא צעק אל עבר איש עסקים מופתע בחליפה יקרה.
"חתיכת בן-זונה!" אורי החל להתקדם לעבר האיש.
"פשיסט בן זונה! אתה חושב שאתה יכול לשלוט בי?!" צעק אורי בחימה. האיש היה המום וניסה לצעוק לעזרה אך אגרופו של אורי הקדים אותו והאיש צנח אל הרצפה.
"מה זה החוקים האלה?! הא?! פיסיקה מה?!" צעק אורי בעודו בועט האיש על הרצפה פעם אחר פעם.
"מי אתה חושב שאתה?! כוח המשיכה מה? אתה תגיד לי מה לעשות?! אתה תצמיד אותי לרצפה? נאצי מזדיין!". אורי המשיך להכות בחמת זעם באיש. לבסוף נמאס לו והוא שלף את האקדח ממכנסיו ותנועה ממכונת תקע כדור בראשו של האיש.
אורי שמע מחוץ לחלון המשרד רחש. כאשר הביט דרך החלון הוא עוד יכל לראות למטה איך אנשים מבוהלים מתחילים לרחף מעל למדרכות ואיך בנייני ענק קורסים דרך בקעים שנוצרו באדמה.
אורי חייך לעצמו ובעט שוב בגופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה