גשר

בערוב היום, עת רדת ליל ושוב אין נדונות עייני לבוש בצנעה מתחסדת בזגוגיותן הדומעת, אז יזכו ללידתם המחודשת החיים שבעיניי, במוחי בידיי נבראו תחת החמה וכפרפרים שהם כך גם ארכו חייהם.

היום חציתי כביש סואן על גב גשר הניצב שם בכל התקופה בה מיטיב זכרוני לשרתי, שכן אין אני זוכר דרך אחרת בה שמנו פעמינו אל בית סבי וסבתי השוכן בקרבת מקום. מרצפות אדמדמות מסודרות כדם רבבות חיילים שבצעדה הקיזו עורקיהם, נפרשות למן הנקודה בה יישזף הגשר לראשונה באור החמה ועד לזו בה יינטשוה קרניים אלו. מרובב המעקה פיח הנוסק מן הכביש ושוב אין לדעת צבעו האמיתי, אם כי נקל לנחש. והצמחים בשולי הדרך שפופים ועייפים תחת עול כרך שלמגינת ליבם הנסתרת של אדריכלי נוי כאלו ואחרים הכופים שגיונותיהם במקום בו אין לכך כל מקום, מעולם לא נועדו עוללי ירק אלו לדור בין רחובותיה שלא כמה ליבם אחר שמש כמותם. שחוקות המרצפות האדומות, שחוקות עד מאוד תחת מדרך רגליהם של הצועדים ממזרח למערב, תחת מדרך רגליהם שברכו על הגשר הנפרש בעבורם בלא שייתנו דעתם לכך במלואה, גואל אותם מהלמות הלב שייגבה ואלס מפוחד בין המכוניות השועטות בכביש. האם תוכלו לשוות בנפשכם דבר מה האצור חיים כמות מרצפות אלו, דבר מה שהמיית נשמות והווית חלד כה תמלאו כמות מחשבה על שחיקתם של לבנים אדמדמות אלו?. לעולם היה הגשר אך אמצעי ולעולם לא היה לתכלית. מעולם לא שם פעמיו אדם אל הגשר עצמו, מעולם לא חיפש שם אדם דבר מה, לעד היה הגשר מעבר בין נקודה אחת למשנתה, והרי זו היא תכליתו של גשר, להוות דרך ולא יעד. אם כך, הרי שמליוני הרגליים שבלבנים שמות עשו, למקום אחר יצאה נפשם וואחריה גם גופם נשרך במרי בצבוציי זיעה ודאבת רגליים. הראוני בר חיים שהגיע למטרתו ואראה לכם שקרן או פחדן ומן הסתם שניהם גם יחד. כך גם יהיה הגשר חיים, והיעדים משני צידיו, הבניינים והחנויות ופינות הרחוב, וודאי אין להם דבר וחצי דבר בנושא הלז. ואלו שנתנו תרומתם הצנועה, המחולקת באלפים, למצבן המרוט של המרצפות, עת דרכו על הגשר, אילו מחשבות מילאו ראשיהם מעל הכסות דמויית הדם הקרוש? שרעפים נשגבים בלא כל ספק, ויהיו הם הבזויים ביותר. אודות מה נסבו השיחות בין הצמדים המהלכים בצוותא על הגשר? וסביב מה נתגלעו השתיקות? על שום מה צהלה מקהלת נערים בדילוגיהם העליזים על הגשר? ומדוע רטט לבבם בלא שידעו למה? מדוע נכבשו מבטים ברצפה, ולאן נישאו עיניים המורמות מן המרצפות? מדוע הלכו אנשים אל הזריחה? מדוע נסוגו בגבם אילם מן השקיעה? הנתקלו מיודעים נושנים זה בזה בחצותם מעל הכביש? הנולדו חברים חדשים עליו? האם ידע הגשר אהבה? הידע דמעות נופלות אל מרצפותיו? ומי בחיוך מנצחים עליו הילך וכל לבבו הומה ריגשה שומחת?.

כמה פעמים אמרתי לה כי אהבתיה? רבות מכדי לספור, וודאי, וייתכן כי פעמים רבות מידי ואולי לי די התוודתי בפניה בנסותי להביאה לכדי אמונה בידיי המבקשות אותה. פרשנים הינם הכסילים הגדולים ביותר והמיותרים באדם.